לא ארשה לעצמי להתאהב, ולו רק לרגע אחד קטן. אז הגוף שלי יתמסר
לשלך, הנשימות שלי יתחברו עם שלך, הדם שלי יזרום בדמך, העיניים
שלי ינעצו בנפשך. השקט שבי יהפך להמולה, הילדה שבי תהפוך
למקומטת. להפסיק לעשן ולאכול אוכל מסחרי. לעשות ספורט בשביל
הגוף, בשביל הנפש. לאכול תפוז כל יום, ובקיץ תפוח. להיבדק כל
חודש. לא לשתות אלכוהול, לא לעשן סמים.

הוראות הפעלה לנפש:
לשתוק כשצריך. לצעוק כשצריך. לקרוא כל יום לפחות חצי ספר.
ללמוד. לא להעלם למי שצריך אותי. לשמוע מוסיקה כל הזמן. להתאהב
פעם בחצי שנה.

אז בטח הילדים שלך ירוצו בחצר הסמוכה, ואני אעבור כאילו במקרה,
כאילו אני לא יודעת שאתה גר שם בכלל, כאילו שכחתי ממך כל השנים
האלה. אני אעצור לקשור את השרוכים בנעליים, אתן הצצות חטופות
לעברך. על הדשא שלך אני אזרוק בטעות תמונה של שנינו מפעם. אתה
בטח תחשוב, איך זה הגיע לשם, ותחביא את התמונה באחת מהמחברות
העבות שלך, בהן היית כותב את עצמך פעם, מעניין אם עדיין.

אוי, הכאב הזה, הדוקר.

אני תמיד ידעתי שלא קל להפרד. ונפרדתי יותר מפעם, בדרך כלל
מכורח הנסיבות. אך באיזו מין קלות הדברים ממשיכים להתנהל כמעט
בלי לעצור לנשום ולהזכר שמישהו עבר לגור במקום אחר בינתיים,
והשאיר רק מספר טלפון וחיבוק אוהב. ומה בנוגע לכל אותם האנשים
שנשארו מאחור? לא הייתי רוצה להתעכב, אך גם לא לשכוח. חכמינו
יאמרו- יש למצוא את האיזון. אך אני מעולם לא הייתי מאוזנת. כך
שיש ימים בהם הם מתים, והכל סופני ודרמטי לחלוטין, ויש ימים
בהם הם עוד כאן, ממשיכים בקיומם השקט, מנהלים חיים רגילים
לגמריי, מבלי שמישהו יביט לעברם, ולו לרגע אחד קטן.

אוי, הטעם המלוח של הדמעות. אין איש שלא מכיר את ההרגשה. אנשים
עם כתפיים מפורקות, מחוסרי הכרה או מלאי תובנות.
הייתי לוקחת אותך, מניחה בידיך אקדח, והורגת אותי עכשיו. את כל
כולי. רק כדי לחפות על הפחד. רק כדי להפסיק לחפש את הצורך
לחיות מהחשש למות. הכאב שבמוות. הייתי מקריבה את כל כולי רק
כדי להרגיש אותך שוב. האלוהים לא שר באפאחד מאיתנו. היום-
שתיקה כללית. כוויות בלשון. כמעט שלוליות של חורף. מביקור חטוף
בחדר מיון החיים מתגלים כמסוכנים, יותר ממה שידעתי.

אני הידיים שכותבות טקסטים שבורים על חתיכות נייר מקומט.
אני השברים שפוצעים רק אותי, שוב ושוב, כל יום, כל שעה, כל
שניה.
אני הצחוק שמופיע בשעות לילה הזויות, בין גרמי מדרגות,
אני הילדה המקופלת מחום או שמחה, מקור או שנאה.
אני בך.

שלושים ואחת שניות בלי:
לכתוב מילים על אהבה.

[אז ספרתי בראש, וספרתי וספרתי, וחיפשתי תשובות, ובטח שלא
מצאתי. אז אני משתדלת, או לפחות מנסה, או בעצם רק כותבת,
ומקווה שמשהו יקרה, שמישהו ינער, שאמצא טיפה אחת של שלווה.]