בליל מסע שקעו צעדיי
אנחה מתמשכת במדבר חיי,
עיניים טבועות גרגרים תועים
מבקשים לחמול מראות -
להבריח מבט משיממון
ובתוך עיוורון הזוי
נינווה מפציר, עורי,
ניצב במשב ענוו
מלחשש מתק ימים
מדרבן אומץ און שביר,
מסיר דיבוק, גרגר גרגר
של עולם שוקע לשחור.
ובבוהק גילוי תקווה
מראות עדן נפרשות כמניפה
עץ זרוע חסדים - טיפת אלוהים
פרישת עליו כפות מלאכים
עוטפות חלקיקים בצלילות וחיים,
פירותיו - הבטחת נשמת אפי
רצף ניחוח מהול באינסופי.
וידי כרגלי כבדו מסע
חוששות כשל קטף קטיפה
ובזרועותי תחינת חמלה
תנופת אהבה לרוח,
הרוח הטובה... |
