רותם כרמלי / מעגלים |
בשמיכה ענקית של אשליה וייאוש
ולוחש
זה בסדר
הדשא שלי
רקוב יותר
והיית נושם אותי
חזק
כמו יצור רעב חסר מנוחה
שמזמן לא קיבל
אהבה
מזאת שאיתו
שאוהבת, אבל לא יכולה
והיית שובר אותי
ככה
לרסיסים קטנים
קטנים
של שלווה מוטרדת
ואגואיזם מופרע
ובהגיעי לקצה הייתי
שוברת אותך
בחזרה.
וחוזר חלילה
מעגלים מעגלים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|