פרק א'
לפני שנים רבות בממלכה רחוקה מאוד, חיה תולעת. התולעת הייתה
בצבע סגול זרחני ולכן קראו לה שולה. יום אחד הלכה שולה ביער
כשלפתע פתאום הגיע פיל.
שאל אותה הפיל: "תגידי שולה, את חושבת שאם ארצה, אני אוכל
להיות שקשוקה?"
וענתה שולה: "לא, פיל. אלא אם אתה עשוי מגומי"
אז אמר הפיל: "באמת? איזה יופי! במקרה השתתפתי בניסוי מדעי
שנכשל ואז הפכתי לגומי!"
ואז הוא נהיה שקשוקה.

פרק ב'
אחרי שהפיל נהיה שקשוקה, שני החברים המשיכו ללכת ביער.
"תגידי שולה", שאל הפישוקה {שילוב של פיל ושקשוקה}, "לאן אנחנו
בעצם הולכים?"
"אני חושבת שאנחנו הולכים לארץ ההרים הכחלחלים", ענתה שולה.
וכך הם הלכו. כשהם הגיעו ממש אל קצה היער, ויכלו לראות את
הפסגות של הגבעות הכחלחלות, קפץ עליהם... איאן אנדרסון! ואז
אמר להם איאן כל מיני דברים במבטא שהם לא ממש הבינו, משהו על
פיפי. לאחר מכן, הוא הלך לדרכו.

פרק ג'
שני החברים עברו את ארץ הגבעות הכחלחלות בערך בחמש דקות, בגלל
שזאת לא הייתה ממש ארץ. יותר כמו קיסם שיניים. אז הם הגיעו לים
האדום, שהוא לא באמת אדום; הוא סגול, ממש כמו שולה.
אמר הפישוקה:"שולה שולה! תראי! הים הזה סגול כמוך!"
"נכון ידידי חד האבחנה!", אמרה שולה, "זה בגלל שנולדתי בתוכו.
במקור אני בכלל כתומה".
ואז נוצרה בעיה... רק לדברים בצבע סגול זרחני קוראים שולה,
ושולה היא בעצם כתומה! לכן, הוחלט לקרוא לשולה רחל, כדי לפתור
את הדילמה.

פרק ד'
לאחר יום מלא בהרפתקאות, חזרו רחל והפישוקה לביתם שליד היער.
בדרך הביתה, הרגישה רחל עקצוץ קל בנחירה השמאלי, מה שהיה מאוד
מוזר, כי מי ידע שלתולעים יש נחיריים?
"רחל רחל! מה קרה לך?" שאל הפישוקה.
"אני לא יודעת, אני חושבת שאני מתפתחת!" ענתה רחל.
פתאום, הכוכבים זהרו בצבע ירוק והפשטידות ריחפו באויר. רחל
התולעת לא הייתה יותר. היא התפתחה. עכשיו היא הייתה רחל
הג'ירפה האימתנית.

פרק ה'
רחל הייתה מאוד שמחה על זה שהתפתחה. היא חיכתה לרגע הזה חודשים
רבים, מה שהיה אפילו עוד יותר מוזר, כי היא הייתה בת שבוע
בדיוק.
"הידד רחל!" צעק הפישוקה. הם המשיכו לצעוד בשמחה ולא קרו להם
דברים מעניינים בדרך, אם מתעלמים מהלטאה הענקית שרצה אליהם
בטענה שהיא עכברוש. כאשר הם חזרו לביתם, כל החיות ביער עשו
מסיבה. בצורה מוזרה ומיסטית כלשהי, כולם ידעו שרחל התפתחה.
"איך ידעתם מה קרה כשהיינו כל כך רחוקים?" שאלה רחל.

פרק ו'
ואז הורידו כל החיות, לכאורה, את התחפושות שלהם. כולם היו
ליצנים עליזים וג'ינג'ים עם שיער קצר וקרחות שאכלו במבה
אדומה.
"אנחנו נשתלט על העולם!" זעקו כולם בקול מאיים ומכני.
"לא! אני לא אתן לכם לעשות זאת!" קראה רחל, והשליכה עליהם
פצצות במבה וחסה שבמקרה הכינה מראש. כך הצילה רחל את היום מפני
כל היצורים הרעים שרצו להשתלט על העולם.
"רחל! הצלת את העולם! איך נוכל לגמול לך?", שאל הפישוקה, שאחר
כך התברר כי היה ראש האפ.בי.איי.
"אין צורך, אני אחזור למאורה שלי ואשן עד שתגיע הפלישה הבאה.
בינתיים, אתם יכולים לקבל את הנעל שלי כמזכרת".

פרק ז'
וכך היה.