החדר שלי. תאורה חשוכה. אחותי התאומה יושבת לידי (ממתי יש לי
אחת כזאת?) ואני הולכת מסביב לחדר. יוצאת מדלת אחת חוזרת
מהשניה.
אחותי התאומה (שוב היא?) קשורה באלונקה (אני רואה יותר מדי
אי.אר) ואמבולנס לוקח אותה. אמא שלי בהתקף חרדה והיא מסתכלת
ובוחנת את הפינות של התמונות. רואים בלון של מחשבות שלה וכל
פינה של תמונה שהיא מסתכלת עליה, הופכת מייד לחפץ חד נורא.
אחותי התאומה בבית חולים. קשורה לאלונקה. משתוללת. העין שלה
נפוחה. אמא שלי עם אחת הפינות של אחת התמונות מנפצת לאחותי את
העין. מכסים אותה בשק שחור. היא מתה.

הבת של אחותי התאומה (נורא דומה לאחות של סיון. אולי בגלל
שדיברתי עם סיון על אחותה באותו ערב?) אצלי בבית. היא רוצה
שאני אטפס איתה על המעקה של המרפסת (יש לנו שלוש קומות בבניין
היא התחרפנה או מה?!) ושנרד למטה. אז היא ניתלת עלי כמו קנגרו
ואני מתחילה לטפס. המעקה נשבר. אני מורידה אותה במרפסת ויורדת
למטה לבד. המעקה מתאחה ואני יורדת בקלילות למטה.

איך שאני מגיעה למטה, אני רואה את המרפסת שלנו (אנחנו גרים
בקומה שלישית לא?!?) ואחותי התאומה יושבת שם ואוכלת שוקולד.
הבת שלה נורא מפחדת (הי...לא השארתי אותה בקומה השלישית?)
ונאחזת ברגל שלי ואני לא מפחדת כי אני יודעת שהיא לא אמיתית.
שהיא מתה. היא שואלת אותי "את רוצה שוקולד?" ואני אומרת לה "לא
תודה. אני לא מאמינה בזה" בהיסח הדעת וממשיכה ללכת.

אני מנסה לטפס חזרה אבל אני מגיעה לפתח של החדר שלי אחרי
שעברתי במזווה (הוא לא בחלק אחר של הבית בכלל??) ושם ראיתי
בובות בדמות אחותי ואני. ואז נזכרתי בבת של אחותי התאומה ואני
רצה לחדר שלי לבדוק מה קורה איתה. ואז אני רואה שהדלת על
הצאוור שלה והיא מרוחה על הריצפה עם כתם ענק של דם.
כשאני פותחת את הדלת היא מחייכת אלי ומתנפחת בחזרה כמו בלון
לגודל הרגיל שלה. אני מתעצבנת עליה ואומרת לה "לא לעשות כאלה
שטויות יותר" ומנפנפת עם האצבע לעברה.

אחרי זה דניאל התקשר
אני: "תגיד לי איך זה שכשתמיד שאני באה אני לא רואה אותך?"
דניאל: "מה? כשהולכים למטווחים וכל זה?"
אני: "כן. גם השבוע לא ראיתי אותך"

שיט. דניאל בכלל במחלקה אחרת מה פתאום הוא מתקשר אלי?
אור חודר דרך התריסים. לעזאזל אמרתי לסיוון שתסגור את התריסים
אני שונאת אור בבוקר!!!
"בדיקת נוכחות!" אחות במדים לבנים מחייכת ומשרבטת משהו בגליון
שלה. פאק, נו למה הם עושים את זה לפחות שיעשו את זה בשקט.
כאילו אם היא תצעק "בדיקת נוכחות" אז מי שלא בחדר פתאום כן
תהיה בחדר?? רופאים מטומטמים.
זמן לתרופות