רחוק, רחוק.
רגשות מתעוררים.
מפלים של אהבה ושנאה.
גועשים בתוך גופך.
מטביעים באכזריות טהורה.
מחשבות.
נודדות.

ורק דברים ששקועים.
בדרך כלל.
בתרדמת עמוקה.
בקצה של מגוון הרגשות.
מוכים עם אלות עץ.
מלאות קוצים.

"קומו, עובדי שטן מלוכלכים".
הגיע הזמן לעבודה.
קצת שחורה.
אבל בשבילם.
רק הם מסוגלים.

מתאספים.
מוכים.
פנים מלאות דם.
צלקות מהפעם הקודמת.
ממלאות את גופם העדין.
אבל מבפנים.
הם קשים כמו אבן.

את לא יודעת.
בדיוק מתי.
אם בשינה הם באו.
או בזמן לימודים.
פרץ של רגש.
לא ברור.
מקפיא את הזמן.
לרגע.

רק שאת רחוק מפה.
אם זה חופשה.
או דיכאון.
רק שאת רחוק.
הדלת נפתחת.
והבטן כואבת מפחד.

הכל עולה.
וממלא.
אין זמן מוגבל.
יכול להישאר לעד.
או לבוא רק לרגע.

אבל שהזמן קפא.
גם משהו בתוכך נהיה רק קצת,
גם יותר קפוא.