האוויר היה קריר בשעת בוקר מוקדמת זו. רוח קלה פרעה את שערו
בשעה שמיהר לאורך הרחובות הצרים. הוא היה בין הראשונים להגיע
לכיכר הקטנה. גבר מזוקן כבן ארבעים הבחין בו כשהתקרב והנהן
קלות בהערכה. רבים איחרו ביום הראשון, אך כריס מעולם לא איחר
להגיע, הוא הרהר. כריס החזיר לו חיוך והתקדם לעברו. הקטור חייך
וזרק אליו קשת עץ ונרתיק חיצים. "בדיוק בזמן, כריס." הנער תפס
את הקשת בתנועה מהירה ופנה להביט סביבו במבוכה.
התרגשות ופחד מילאו אותו כשבהה בכיכר המתמלאת אנשים. אחד מהם
יהיה המלווה שלו במסע הציד הראשון שלו. הוא חיכה ליום הזה זמן
רב - הטקס שיהפוך אותו מנער לבוגר... לא שהיה זקוק לטקס לשם
כך, הוא הרהר. הוא היה לבדו מאז שיכול היה לזכור. מאז הקרב
הארור... הוא עצם את עיניו וניער את ראשו כאילו יכל לנער את
המחשבה מראשו. לא היה זה הזמן למחשבות כאלה. הרי סוף סוף הגיע
היום בו יהפוך לעצמאי, לדאוג לתושבי הכפר להם היה חייב כה
הרבה.
כריס התנער ממחשבותיו ובחן את האנשים המתאספים - טום קיסקין,
אזל הסוחר, מורדיס וגולפין האחים הדייגים, הקטור הנפח, חברי
קבוצת הציד... אפילו סיין הזועף הגיע. כולם היו שם בשבילו.
עזבו את עסקי היום יום כדי להצטרף למסע הציד הראשון בחייו. הוא
לא יכל להסתיר את ההתרגשות יותר ופנה אל הקטור כדי לשאול מי
ילווה אותו, אך הקטור הקדים אותו "אתה מוכן, נערי? אתה מצטרף
אליי היום!" הוא הרעים, ואסף סביבו את שאר הגברים "המסע
מתחיל!" הוא הכריז לקול תשואות הנוכחים.

לאחר זמן לא רב הם נפרדו מהקבוצה. בדרך כלשהי הצליח הקטור
להקדים את כולם למרות הצורך התכוף לעצור ולהדריך את כריס,
ולהסביר לו את כללי הציד.
הם שוטטו ביער שעות רבות אך לא לכדו דבר. מדי פעם ניסה כריס
לירות לעבר חיה בודדת אך החטיא והיא נמלטה. הייתה זו שעת צהרים
מוקדמת במעבה היער כאשר לפתע צנח הקטור לאדמה, מושך את כריס אל
מאחורי שרך נמוך. הוא הרים את אצבעו לפיו והצביע לפנים. שם,
בקרחת יער קטנה, עמד צבי ערני ובחן את סביבותיו בחשדנות. הוא
הזיז את אוזניו בחוסר מנוחה ורק לאחר שעה קלה החליט כנראה
שחלפה הסכנה, וחזר ללחך את העשב למרגלותיו.
כריס לא בזבז רגע, זו הייתה ההזדמנות לה ציפה. הוא שלף חץ
מהנרתיק על גבו ומתח את המיתר, מרים את הקשת לגובה עינו כדי
לכוון היטב. הוא נשם עמוקות ושחרר את החץ. בהבזק של צבע  נעלמה
החיה מעיניו, משאירה רק שיח מרשרש ועשב רמוס אחריה.
הקטור התרומם באחת ויצא בעקבותיה וכריס אחריו. "פגעתי..?" הוא
שאל חסר נשימה כשהשיג את הקטור לבסוף. "הוא פצוע. הוא ברח אך
לא יגיע רחוק. נלך אחרי העקבות." הוא קבע והם החלו בחיפוש.
הם עברו דרך היער מעבר לפלג מים קטן והלאה אך החיה הקדימה אותם
והשאירה רק שובל דם דקיק אחריה במנוסתה. הם עמדו עתה בקצה
היער, מביטים אל עבר הקניון שהשתרע לפניהם. "אולי כדאי שנחזור"
מלמל כריס בהשלמה. השעה היתה מאוחר מכדי למצוא ציד אחר היום.
אך הקטור התעקש. "סבלנות כריס, הוא כבר לא יכול להיות רחוק.
הוא עבר מרחק רב והוא בוודאי תשוש." זיק קל של תקווה ניעור
בכריס למחשבה שהנה עוד מעט יימצא הצבי, אותו יביא אל הכפר כשלל
הציד הראשון... הם המשיכו במרדף לאורך הקניון שצוקים גדולים
השתרעו משני צדדיו. אינספור נקבים ומערות קטנות ניקדו את
הצוקים התלולים. ככל שהתרחקו מהיער הלכה האדמה תחתיהם והשתנתה
לסלע מוצק. העקבות הובילו אותם במעלה אחד הצוקים עד שנפסקו
בפתאומיות מול שני פתחים פעורים בצלע ההר. הם בחרו בפתח השמאלי
ונכנסו פנימה בזהירות. הם מצאו את עצמם במערה גבוהה וחשוכה
שנראתה ריקה. כריס הביט מטה בבהלה כשדבר מה התחכך ברגלו. גרגור
נמוך נשמע משמאלו והוא נעץ מבט בחשיכה בכיוון הקול. לאט לאט
התבהרה ראייתו, ולבו צנח באחת - דרקון צעיר נעץ בו מבט סקרני
והניף את זנבו מצד לצד בהנאה ילדותית.
הקטור צחק וניגש היישר אליו. רגע לאחר מכן כבר ליטף את צווארו
בחיבה. כריס צפה בו בהרגשה מבשרת רעות. כאשר כיסה צל את  פתח
המערה, הוא הבין.
לכל צעיר יש אמא מגוננת.

המשך יבוא