השורה האחרונה נכתבה בבדיחות הדעת.

מי רוצה להיות מיליונר?

אני.
אבל כנראה שלא מספיק. רוצה, לא מיליונר.
כי הרי אם ממש הייתי רוצה, אז הייתי נהיה. נכון? זה המסר בעצם,
פאלוו יור דרים.

'בוא, תשלח אלינו קורות חיים, תענה על מן שאלון כזה שבוחן את
הידע שלך (אם אין לך ידע, לך תלמד, תעשה שיעורי-בית ותחזור
אלינו עוד שנה-שנתיים), אחר-כך תיכנס לרשימת הממתינים שלנו,
תמתין עד שיגיע תורך, יגיע תורך, תשב בצד עם עוד 9 כאלה
שמשום-מה גם רוצים להיות מיליונרים, תענה על שאלה אחת זהה -
נכון והכי מהר שאתה יכול (כי מסתבר שבשביל להיות מיליונר, אתה
צריך להיות גם זריז מחשבה) ותמצא את עצמך, יושב על כסא, מול
מסך, רחוק דקות ספורות מהמיליונריות.'

ים.
כחול, עמוק.
אתה שחיין טוב.

"נו קומנט, בן 26, סטודנט למוסיקה ולמחשבים, אוהב את שניהם אבל
שונא את החיבור בינהם. בעברו הלא רחוק כתב ספר, אפילו
שניים...באיזה נושא?"
"מוות, אהבה ולילות בתקופת המאה ה-18."
"מעניין...בזמנו הפנוי הוא אוהב לרדוף אחרי חלומות, לחכות
לדוורים ולגנוב...לגנוב?!"
"מהעשירים. ולתת לעניים."
"אה, מהעשירים זה בסדר...טוב, למה שלא נתחיל? מי רוצה להיות
מיליונר!"
"אני."


100 שקל.
איזה קול, מבין הבאים, משמיעה הפרה?

א. מו                    ג. מי

ב. מה                  ד. שה (מממ...משהו כאן לא שייך.)


"א' מו. סופי!"
(זה שאלה של מאה שקל? אני די בטוח שהרוסי ברמזור של לה-גארדיה
פינת דרך פתח-תקוה היה יודע לענות עליה...הוא בטח היה צריך את
המאה שקל האלה...אולי הייתי צריך לעשות אותו חבר טלפוני?..אבל
הוא לא חבר וגם אין לו טלפון...טוב, כנראה שהוא לא רוצה להיות
מיליונר.)

"יפה מאוד! ואנחנו עוברים לשאלת ה-200 שקל..."

שורה זו עומדת בזכות עצמה.

'כי בזיעת אפיך תאכל לחם'.

"נו קומנט, אתה עומד כרגע על חצי מיליון ש"ח, נותרת ללא גלגלי
הצלה, להזכירך אתה יכול לפרוש כעת בכל שלב של המשחק וללכת
הביתה עם חצי מיליון שקל..."
"חצי מיליון זה כבר מיליונר?"
"לא...זה חצי..."
"אני רוצה להיות מיליונר."
"או.קיי ד'ן, הנה השאלה:

איזה מהדברים הבאים, אינו בטוח?

א. המוות.             ג. הלילה.

ב. האהבה.     (או) ד. עבודה בתור מתכנת בסטארט-אפ.

"מממ...שאלה קשה..."
"אתה תמיד יכול לפרו..."
"אני רוצה להיות מיליונר.

"...ג' הלילה. סופי!"
"לא, נו, התשובה היא ד' ואתה צולל חזרה ל - 32,000 שקלים, בואו
נראה מי יהיה המתחרה הבא שלנו..."

ים.
כחול, עמוק.
לא נותרו לך גלגלי-הצלה.
אתה צולל.

השורה הראשונה נכתבה בשיא הרצינות.