כותב משהו,
מוחק.
כותב משהו אחר,
ומוחק שוב.

ככה החיים שלי בעצם.
אני רוצה להגיד משהו, ומתחרט.
אני רוצה להתנהג כמו שאני מרגיש, אבל לא רוצה את התשומת לב אז
מחייך ליד כולם צוחק עם כולם.. שלא ידעו מה עובר לי בראש או
יותר חשוב מה עובר לי בלב...
רוצה לבכות שאני מרגיש שזה בא אבל במקום זה עוצר את עצמי.
אני רוצה לצאת מהמסכה הזאת שהאנשים חושבים שאני ככה באמת,
שהחיים מושלמים והכל ורוד, אבל ממשיך עם זה בכל זאת.

ככה הרגלתי את עצמי,
וככה אני חי.
הימים עוברים ואני שומר הכל בפנים,
בסוף אני אתפוצץ...

גם את המונולוג הזה (או מה שזה לא יהיה) שלי עם עצמי אני לא
יודע אם אני אשאיר פה או שאני אמחק אותו, יאללה אני אתחיל
לשנות את עצמי ואשאיר אותו.

לילה טוב לי.