מה שהציל אותך היה הגובה
כל המאה תשעים ושניים סנטימטרים שלך
היו כמו כסא-מפלט לשעת מבוכה.

שוברי קופות, פורצי גדרות, מרקיעי שמיים -
היו הסקייהוק
והסרבל המסורבל וסומק הלחיים.

בסוף -
הרחק ממרומי העיר התחתית
מלב הכרמל
ומבנייניה השמיימיים של רומא,
בסוף, כל המאה תשעים ושניים התפוצצו
באויר הסליחות של יום כיפור.

בום על-טיבעי
הקפיץ נשרים מהקן, שפנפנים מהסלע
ופיזר אותי לכל הרוחות המיתמרות
סנטימטר אחר סנטימטר
נאספות לפיטריית אבק שלאחר הסערה.


שנים אני מתעודדת בתמונה שלך, ההולכת ומזקינה ממני.



לזכר מ.א.