לפעמים בשידה לא מאובקת, או בפינה מעט שכוחה, אני מוצאת
מכתב, או שניים, אותם כתבתי עבורך. מילים טובות, מילים רעות
וידויים אינספור...
את הסיבה אני יודעת, את הנושאים קשה לזכור.

לפני זמן רב אמרת לי, נדמה לי בכנות " אם את תפסיקי לאהוב
אותי, אני פשוט אמות".
אולי שכחת את הערב, את הקינאה שניתלקחה, ואת אותה אני אחרת אשר
אוהבת רק אותך...
אבל אם עוד בזאת הרהרת הרשה לי לספר וידוי סופי (לך ראשון) בלי
חרוזים, בלי דימויים, בלי חידודי לשון:
...
שנים אחר כך עוד חיפשתי את עצמי עבורך, בשירים שברדיו