עומד כפוף ללא כוח מעל גופת אדם,
גופת חברי החזק שתמיד צחק.
קורע את הדיסקית מעליו,
לוקח את זהותו לשעבר.
הבחור נעלם ברגע קט.
אינני מסוגל בכל ידעי הרפואה להצילו.
נופל מול אלוהיי באם קיים על ברכיי כפוף ושבור,
עם תקוות האמונה שבנס יקום לתחייה,
אך פה יש אמונת שווא - אמונת שווא ואת זה אני אומר בצער רב
...
נוגד את עקרונותיי לאבד אמונה ותקווה,
אך אני לא רואה זאת בעיניו המגולגלות...
מוריד את ידיי ששטופות בדם של צעיר בן ה19.
כל מה שרצה זה לסיים צבא,
אבל באותו יום גאול בדם אבדה אמונתי,
ולא באלוהים הכל יכול...
אלא במדינת ישראל המדינה ל"תפארת" העם היהודי!
אנחנו אכולים ברגשות אשמה, אכולים עד כדי כך ששכחנו כיצד לזכור
את אהובינו שנהרגו בחירוף נפשם.
מגיע הביתה שצל גופתי נמצא מלפניי, רואה רק כיוון אחד כוכבים
בשמיים מנסים להעיר את דרכי אך אני לא רוצה להסתכל.
השביל מואר לפניי אך מפנה את מבטי כי לא רוצה להסתכל...
בושה לוקחת את ליבי למעמקי האופל, הולך בחושך לכיוון מיטתי שם
מנסה להטען מחדש...
נשכב למשך שעות מאבד את הזמן,
דמעות שוטפות את מיטתי פורק את העצב שהיה טמון בי...
ברגע שנגמרו הדמעות אני עובר למצב עמידה, מנסה להשאר זקוף
מסתכל למעלה ללא הצלחה.
כאבים לוקחים את גופי מרגיש עקצוצים בראשי, קשה אך עדיין מנסה
להתעורר מהסיוט שאותו חייתי ולצערי לא חלמתי...
אזיקים כובלים את ידיי, חבלים כובלים את גופי ומוות כובל את
ליבי.
נופל על ברכיי, נופל על פניי, מסתגר בתוך עצמי במעמקי הנפש -
הקשר היחידי שנשאר לי עם אלוהיי.
מנסה אך מתקשה להביט בתוך עצמי לאחר שלוש שנים קשות...
איבדתי את עצמי וכן כל צלם אנוש שהיה בי.
אני נופל בלי למעוד,
אני דוהה בלי ליפול,
דוהה במעמקי התובנה מחפש את התשובה...
ואז ברגע קט,
הכל נעלם מוצא עצמי בחדר מואר...
ילד עם חיוך רב עצמה על פניו מושיט לי יד,
לוקח את ידו...
וקם על רגליי התשושות שדמעות בעיניי.
ברגע אחד אני נזכר בשביל מה אני נלחם,
בשביל מה קיימת האמונה,
לראות חיוכו של ילד...
עם רב דמעות בעיניי החיוך חזר לפניי...
אושרו של ילד מילא את ליבי אך לא אותו ילד שהושיט לי את ידו
אלא הילד שבי, הילד שהייתי, נזכרתי בשמחת חיים שהייתה לי
ואז מתי שתקווה עזבה אותי ושהאמונה נטשה אותי, האושר נזכר
לתפוסני ...
להזכירני ...
את הילד שבי ...

שיר זה הגיע לאנשים שאיבדו עצמם בגלל חומריות העולם תשאלו את
עצמכם מתי היה לכם אושר כשל ילד ?
מתי חייכתם כפי שילד מחייך ?
לילד יש חיוך אמיתי מהלב, עדיין אין לו מסכה, תנסו להזכר בחיוך
הזה גם לכם היה אותו לפני שהתבגרתם בצבא אל תנטשו את אותו ילד
שבכם
תזכרו בו בכל מצב הילד שבכם זה למה אתם עדיין בני אדם, אל לכם
לשכוח את זה ...