אהבתי אותה, אפילו מאוד, אבל הייתי חייב לעשות את זה, כי ככה
זה, אין ברירה, לפעמים משהו מושך אותך ואין לך ברירה אלה לעשות
את מה שעשיתי.
שנינו אהבנו נורא אחד את השני, היינו ביחד יותר משנה, אהבתנו
הייתה גדולה יותר מכל דבר אפשרי.
יום אחד טיילנו לנו בפארק והחזקנו ידיים. הסתובבנו בפארק
והקשבנו לציוץ הציפורים, שכבנו על הדשא והסתכלנו על העננים
ודמיינו לעצמנו כל מיני דברים, היה שם ענן אחד שהיא דמיינה
אותו בתור לב עם חץ בפנים אני דווקא דמיינתי אותו בתור דמות של
אדם תלוי, צחקקנו לנו התגלגלנו על הדשא והתנשקנו לנו בכיף,
אחרי הטיול הקצר בפארק הלכנו אליה הביתה, היא אמרה לי שהיא כבר
מוכנה, אמרתי לה שגם אני אבל לא יכולתי כי הרגע לא היה מושלם
בכלל, אמרתי לה שביום שישי הקרוב נעשה את זה סוף סוף ונשכב.
כשהגיע יום שישי הכנתי כבר הכל, לקראת הערב סידרתי לנו נרות
ריחניים ורומנטיים ליד המיטה, סידרתי את החדר והכל היה ממש
מושלם.
כשהגיעה השעה היא הגיעה בדיוק בזמן, אני חיכיתי לה במטבח, היא
דפקה בדלת ואמרתי לה להיכנס, היא נכנסה וצעדה לעבר המטבח,
בשניה שהיא עברה את הדלת ונכנסה דקרתי אותה בעורף עם הסכין
והיא דיממה על הרצפה תוך צרחות איומות וקולניות, אמרתי לה
שתירגע ורק ככה זה יהיה מושלם.
אחרי שפרחה ממנה נשמתה סחבתי אותה אלי לחדר, השכבתי אותה על
המיטה והורדתי ממנה את הבגדים.
"כן, עכשיו זה מושלם" אמרתי לעצמי וחייכתי לעבר חברתי, נראה לי
אפילו שהיא חייכה חזרה... |