"אתה לפעמים קם בבוקר וחושב על גבינה? גם אני!" צודדה הפרסומת
ברקע, האישה היפיפייה בפרסומת אכלה גבינה וצחקקה. האמת היא שאף
פעם לא הבנתי איך אישה יפה תגרום לי לקנות גבינה "איך בדיוק!?
כוס אמק", לחשתי לעצמי.

ישבתי מול הטלוויזיה והעברתי לערוץ 10, גם שם, פרסומת  על
גבינה, העברתי מהר ת'ערוץ לערוץ שש, ושם הייתה איזה תכנית על
גבינת פלא או משהו כזה.
"מה יש לאנשים מגבינות היום?!" חשבתי והלכתי למטבח, הכנתי
לעצמי כריך טעים, עם גבינה.
ברגע  שהבנתי מה אני עושה זרקתי את הכריך והתרחקתי מהשולחן,
"זה משתלט עליי, אמרתי בבהלה. התקשרתי מהר לחברה שלי שתבוא
לעזור.

כשהיא הגיעה היא התיישבה על הספה, הייתה לה קופסא ביד, קופסא
כחולה.
"מה יש לך בקופסא?" שאלתי, אתם כבר יכולים לנחש מה זה היה...
כן, זה היה סמור.
"למה סמור?!" שאלתי, "הוא אוכל גבינות" היא אמרה ושיחררה אותו
מהקופסא. הוא רץ כמו מטורף בכל הדירה, אוכל כל פירור גבינה
שיכל למצוא, זה די שעשע אותי, אפילו יותר מזה שחברה שלי גידמת,
אבל זה כבר סיפור אחר.