אלם עמוק / זיכרון |
עיניי הפקוחות מול שמש צורבת
עד דמעה,
עד אין כלום,
רק בוהק לבן, מסמא.
והד נאלם
מתפוגג בגופי בגליו
ומותיר רטיטות, זעירות
מקולך שטמון בארכיב הפנימי.
זיכרון,
אד ניחוח חולף
ובטן קשויה מפרפרת
שהיו
ושמורים בארכיב
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|