אני נכנס פנימה, מסתובב בין החלקות, מריח את הפרחים החדשים
שנשתלו לאחרונה ומסתכל על הנוף. מדרום, מתחת למצוק, נפרש עמק
החולה, ממזרח, הרי הגולן ובצפון, הרי הלבנון.
אני אוהב ללכת לבקר את סבא שלי, שעבר לשם לא מזמן. הוא אומר
שאיכות החיים לא משהו אבל שקט מאוד, וזה מה שחשוב לו בגילו.
אחרי שאנחנו מסיימים לדבר אני הולך לראות מי עבר לגור פה
לאחרונה.
עם הזמן למדתי את סדר האכלוס של החלקות, כך שאני כבר יודע
להעריך מה תהיה החלקה הבאה שתאוכלס ואני בודק מי השכנים של
אותה חלקה למקרה שאחליט לעבור בקרוב.
אני בודק אם מישהו מסתיר את הנוף והאם יש לו ילדים רעשנים
שיתרוצצו לי בחצר כשאני ארצה לנוח.
פעם אחת ראיתי שבחלקה ממול עברה לגור מישהי צעירה, מאוד יפה,
שלא הכרתי מעולם וזה כמעט שכנע אותי לעבור, אבל הייתה לי חברה
באותה תקופה, אז וויתרתי.
הבעיה עם השטח הזה, היא שהוא מאוד מבוקש ולכן החלקות מאוכלסות
במהירות, הדבר שמדאיג אותי יותר מכל הוא שמרוב שאני מתלבט בסוף
לא יישאר לי מקום.  החברים שלי אומרים שאין לי מה לדאוג כי יש
מספיק מקום לכולם ושבכל מקרה, אם יגמר המקום יגדילו את השטח.
כשאני יוצא החוצה אני לא שוכח לרחוץ ידיים, כדי לא להרגיז את
יושב ראש הוועד, אחרת הוא עלול שלא להסכים לקבל אותי.