עברה שנה,נובמבר הגיח שוב באותה התלבושת,קור דקיק בלילות,מזג
אויר בלתי מובן בימים-בלתי מובן ממש כמונו מזלי העקרב.
השנה נובמבר מסמל עבורי הסתגלות,הבנה מחודשת ופחד.
ההסתגלות של חיי שמתחילה כל פעם בצעד חדש מוצעת על גבי הבנתי
המחודשת את המצב החדש בו אני שרוי והפחד המתגבר ממנו.

ובעצם,כלום לא השתנה,החורף עודנו לא בא,בדיוק כמו בשנה שעברה.
גם בתוך הביחד וגם לחוד אני נשאר לבד...כותב אל תוך הלילה ולא
מפסיק להסתגל,להבין והכי הרבה לפחד.

דברים חומריים לפתע מקבלים משמעות חדשה,הרגש בהפסקה ושום אהבה
לא מחכה לי בשום פינה,הכל אותו דבר,אותם פרצופים של אותם אנשים
באותה צביעות קודרת על פניהם,שמראה כאילו חם מבפנים שהרי כשקר
כך אמור להיות-אבל כמו שעוד לא קר,עוד לא חם מבפנים,עוד אין
אהבה(מילה שמזמן איבדה ממשמעותה),הכל צבוע,נגוע,זעום ופגוע.


מה שנשאר לעשות זה לחכות לאותו המבול ובדיוק לאותן הרוחות
בתקווה לצייפיה מחודשת שתתעטף בדמות הקץ המתוק, והמערבולת הזו
שתסגור מעגל של 18 שנים בעוד כמה ימים יום אחד גם תגמר, ורק
נותר לחכות ולראות האם תגמר כמו שהתחילה-מבודדת,בודדה,קרה
וחורפית.


אז החורף מסרב לבוא ואני רוצה אותו!ולו בכדי שיזכיר לי,שאין עם
מי להתכרבל, בשום ליל.
והחורף לא בא-אז אתם יודעים מה-גם אני לא!!!



ועכשיו אני כבר בטוח שלא בכל נובמבר קר...




מוקדש בהמון אהבה לעלי השלכת שנושרים ולכל מי שידע אהבה בימיו.