שגיא ט. מיכאלי / רסיסים |
ילדה מחייכת תחת הר רסיסים.
מחייכת וצוחקת, רק כדי להקסים.
נסו להגיע אליה מרחוק,
לכו אחרי צלילי הצחוק.
עברה לידי בחטף, בלא שארגיש.
גנבה היא את ליבי התליש.
לא הרגשתי כיצד סם החיים ממני הולך.
איך לקחה לי את חיי, איך לקחה לי את הלב.
נזכרתי ביד שעברה בחטף וזוג עיניים נוגות.
נזכרתי בזוג שפתיים מלטפות ושער בהיר ורך.
הכאב שנותר אחרי שעברה הוא בלתי יתואר.
גוש כבד שעומד בגרון, נפילה ארוכה מהר.
השמש על החוף כבר שקעה וזוגות אוהבים צצים.
והיא עומדת על אותו הר ומחייכת - חיוך אחד והר של רסיסים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|