אין לך שם, לפחות לא בשבילי.
וזה לא שלא אהבתי אותך. אני בכלל לא יודעת מה זאת אהבה.

אני יושבת לי וחושבת על כל הדבר שקרו, מנסה להמחיש את כל
הדברים שיקרו - וכואבת.
אני מסתכלת עליך מהצד, מענה את עצמי במחשבות לא הגיוניות עליי
ועליך - על העתיד הלא קיים שלנו ביחד, ומתאמצת כמה שיותר לא
לבכות.
חישלת אותי, אני חייבת להודות. אם בעבר כל דבר קטן היה גורם
אצלי לפרץ רגשות מתמשך - הרי שעכשיו אטמתי את עצמי לחלוטין
כלפיך. שום דבר שתגיד או תעשה לא יוכל לפגוע בי. וזה כבר יתרון
לטובתי.

אהבה היא מילה חזקה מדי. אפילו בשבילי.
אני לא רוצה להגיד לך שאני חושבת עליך כל היום, שהדברים שאתה
עושה באמת פוגעים בי - אפילו אם לא רואים עליי.
אני לא רוצה לספר לך על הסבל שכל האנשים מסביבי עוברים, רק
בגללך. ובגללי. בגלל שאני לא מסוגלת להתמודד עם כל מה שקורה
ולא קורה עכשיו.

אני רוצה שתדע שתחסר לי, אבל אני לא מתכוונת להמשיך בזה.
במקום להמשיך ולשגע את עצמי, לבכות בלילה אל הכרית, לנחם את
עצמי במשפטים שלא יעזרו לא לי ולא לאף אחד אחר - החלטתי לסיים
את כל הסיפור.

מזל טוב, אתה חלק מההיסטוריה שלי עכשיו.
ושתדע, שאני ממש לא שלמה עם ההחלטה שלי.


1998.