עת את באה
מתרחב לבבי,
חמימות הפגישה
רווחה לנפשי...
כשאנחנו יחד
אני רגוע, שלו,
קירבתך מרפא
לנפש אוהב...
אך כשאת הולכת
שבה חוזרת,
מתגלגלת האבן
על לוח ליבי...
כבדה
וחוסמת
מקשה
ועוצרת,
אונסת,
דורסת
כובלת
נפשי...
חרדה ששנאתי
חודרת, עולה,
מעימקי בטני
כסרטן מטריפה...
מתקשה לדבר
ניחר גרוני,
כצמא במדבר
מתייסר גופי...
הזמן מתמשך לו
ללא מוצא,
מצפה כטובע
מחפש אחיזה...
אז באפס תקווה
מאי שם, בחלל,
את שבה, את באה
וחוזר הגלגל... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.