יש סודות שאמא שומרת בבטן ואני אחד מהם

אני בא ממשפחה שכולה, כך לפחות תמיד הייתה אומרת : "אבא שלך
היה סמל", אבל לאף אחד אחר לא היה מותר לדעת מי הוא חוץ ממני
ומאמא , היא אף פעם לא הרשתה לי לדבר עליו בפרהסיה, רק כשאני
והיא היינו לבד, יושבים מסביב למדורה, בודדים בעולם הייתה
מלטפת אותי ומספרת לי על אבא.

אני כבר כמעט בן 10 ומאז שאני זוכר את עצמי רק אמא הייתה פה,
משוגעת בדרכה שלה, אבל תמיד טיפלה בי ותמיד ציטטה את דברי אבא
על העצמות היבשות "שמעו דבר-יהוה, כה אמר אדני יהוה, לעצמות
האלה: " הנה אני מביא בכם, רוח-וחייתם"

לפעמים בלילות הייתה מעירה אותי בלילה, מחבקת אותי ואומרת שאבא
סחף אחריו כל כך הרבה אנשים ואחרי שהוא מת, ממש לפני שנולדתי
הוא הקים עליו הרבה שונאים  שלא אהבו את מה שיש לו לאמר, זה
העציב אותי לשמוע שיש כאלה חיות בעולם שככה רצחו את אבא שלי כי
אני בטוח בתוכי שהוא רק רצה לעשות טוב, העצמות היבשות הם
ישראל, הקבר זה גלות העם, והשיבה למולדת היא תחיית העצמות, אמא
סיפרה לי שאחרי שהוא מת, היא ברחה, לא יכלה להישאר בביתם, עם
חבריו בישוב, עם הנוף הזה של האגם הגדול והנפלא, הייתה צריכה
ללכת, היא רצתה לשמור על חייה ועליי, נע ונד בעולם גם בתוך
הבטן, היא הסבירה לי את האמונה כמשהו שגדול מכולם ושאבא מת
בגלל מה שהוא האמין בו ובגלל זה גם חיינו לא יהיו חיי הידבקות
בקרקע אחת בגלל רדיפתנו ברחבי השממה, אמא אמרה לי שאם מישהו
יגלה מי אני בדיוק ומי היה אבא שלי זה יהיה מסוכן יותר מהחיים
שלנו, וזה עלול להרוס את כל מה שאבא האמין בו ולזה אני לא
מייחל.  

"כלבה מפתה, ככה החיות היו קוראים לי" היא הייתה אומרת, אני רק
ראיתי אותה בתור מי שהיא, אישה מאוהבת ועצובה שהייתה צריכה
להסתיר לעולם את אהבתה לאבא, אמא מריה, סודך שמור איתי "

מתי נחזור כבר למגדליה", תמיד הייתה ממלמלת לעצמה בעת שישנה,
וידעתי ששם זה היה הבית שלי פעם, כשעוד הייתי אצלה בבטן.    

סוד קטן גדול - ילדו של הצלוב