משהו בך נותן לי תחושה,
פושטת בגדי באור בלי בושה.
מפשקת רגלי לכבודך,
מבקשת אותך לבוא אלי,
תן לי להרגיש אותך.
ובלילה כשנלך לישון מחובקים,
אחלום עליך ועלי ועל המרחקים.
ובבוקר כשאקום ואתה עוד מחבק,
אפשוט שוב את בגדי ורגלי שוב אפשק.
תגיד לי שאתה שלי,
תגיד ששוב לא תעזוב.
שאתה אוהב אותי תגיד לי,
ותגיד זאת בלי לחשוב.
אבל שוב אתה הולך,
ושוב נופל עלי מן אובך,
אתה הרי לעולם לא תשאר,
על המרחק לא תוותר,
ואני תוהה... מה אתה רוצה יותר.
פתאום אומר נקשר,
ואיתך אני נשאר,
כמעט שמחתי כבר,
ושוב הכל נשבר.
משהו פה נהיה רגיש,
פתאום לתת לבי לאיש,
ויש בי סוג של הבנה,
למה היתה בי מגננה.
לפעמים עדיף היה להיות לבד,
בלי להפגע מאף אחד.
בלי להתגעגע,
לא לתת לאיש אותי לשגע.
לא תריכה להשתכנע...
לבד היה עדיף לפעמים |