ושוב את מבטיחה לעצמך שתפסיקי, ושוב נופלת.
ושוב את נשקלת שש פעמים ביום, ושוב את מזכירה לעצמך שזה לא
העיקר, שאת לא תיכנסי למעגל הזה שוב, ולא מוצאת את הכוחות.
שוב הם רוצים לשים אותך במעקב, שוב ההגיון שלך נעלם -
בדיוק כשצריך אותו, ומתעורר חסר נשימה ברגע האחרון.
שוב את מחייכת ומבטיחה שהכל בסדר,
ואת אוכלת כמו שצריך, אין מה לדאוג -
והחיוך הזה כבד לך.
ובפרוייקט הבא שלך במגמה את תדברי כל כך יפה על הנורמה החברתית
ו'הדגם' שהוא בכלל לא בהכרח באמת יפה - לא בעינייך בכל מקרה,
ותגידי שלא ככה צריך להיות...
ובעצם את תגידי לעצמך .
כמו שאת אומרת לעצמך כל הזמן.
ועצמך לא מקשיבה. |
