כשהתעוררתי ידעתי  שהגעתי למקום המפחיד הזה שנקרא אמת.
אמת איזו מילה מוזרה...
אמת שאני מאושרת, מלאה בעוצמות החיים, חברים, אהבה, עבודה, אמת
שאני אחלה בחורה, אמת שאני יפה, חכמה.
פחדנית, הכל זיון שכל אחד גדול, ההגדרות, התרגילים האלה שפתרנו
כל החיים לא עוזרים, אני זמנית פה כמו כל אחד, זמנית בחיים
בסביבה באהבה, אין פה אמת רק מילים.
הכל מסודר אני מרפדת את עצמי מכל פינה בנוחות אוכל אהבה, כל כך
מרופד וכבר לא נוח לי, התחושות נרדמות לאט לאט, מתאבנות,
הניצוץ בעיניים מתחלף בציניות קרה. כמעט נרדמתי.
ואז פתאום זה קרה, הריפוד נקרע ואני עומדת עירומה מול החיים
ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה כאב פחד סבל נורא.
לאן עכשיו
אין לי מושג, מה שחשוב שאני מרגישה.