אני לומד אותך כל לילה, ומבין את שפת גופך
כמו מלאך מן השמיים, הבוקע בשנתך
לעיתים את מתרחקת, לא רוצה קרבה אליי
לעיתים את כעורב אשר מונח לו על כתפיי.

אני לומד אותך כל לילה, ומבין את שפת לבך
לא תגידי שקשה לך, לא תאמרי לי "אל תלך"
לעיתים אני מרגיש כאילו את פרי הדמיון
לעיתים קרוב ממך, הוא הירח בחלון.

והנה היום אומר לך שעצבו עיניי שנית
והנה עודך שוכבת, לא שינית מעט זווית
אז לפני שתרחפי לי, רק אומר משפט קטן
לא אני הוא זה האיש אשר מנביל לך את הגן.

ועכשיו את יכולה לעוף מכאן ציפור עצבות
ואני תמיד אזכור את זה הרוך והתמימות
לא ידעתי שכנפייך חזקות די כדיי למות
"לא היית לכאן שייכת", בשחור עבה חרוט.


אני לומד אותך הלילה, לא מצליח להבין
למה זה האלוהים, לא יכל קצת להמתין
איך פתאום נדם האושר, ונשמעת מנגינה
איך פתאום נבלו קוצייך, ונותרת בלי הגנה.