פתחים של יאוש מתהווים בחומה.
פצעי התמימות מאותה מלחמה
לא עוברים, נפערים, נסגרים חזרה.
מילות התמימות מוצנעות בלב
אינו כואב, אינו אוהב
איננו טהור, כך נראה לתועה
אך דואב הוא שכן,
האומנם הוא טועה?
אין זה הך ואין זה כך
עוד כמה פתחים והלב כבר ישכח
אותו התום שממנו פרח
אותו התום שממנו ברח
לעת עתה ישאר מסתורי
לתועה, לטועה, לתוהה וגם לי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.