אחרי ששומרי הראש ניגבו את הרגליים היטב על השטיחון שבכניסה
וסרקו בקפידה את הבית נכנס הדיקטטור הגדול. עכשיו מגיעים, אמרה
אמא שלו, אמרת שתגיע בשתיים. הייתי עסוק, אמר הדיקטטור ונכנס
לסלון, נכחתי בהוצאה להורג. לא, אמרה אמא שלו, אל תשב שם
הניילון עדיין חדש, נשב במטבח. אבל קניתי לך את הכורסאות האלה
לפני שנתיים, התרגז הדיקטטור הגדול, לא הגיע הזמן להוריד את
הניילון. ולקלקל את הכורסאות של האורחים, השתאתה האם, בוא, נשב
במטבח ואני אתן לך משהו לאכול. אני לא רעב, אמר הדיקטטור הגדול
ונכנס למטבח. איך זה שאתה לא רעב, פיקפקה האם, כבר אחרי
צהריים. אכלתי צהריים עם מלך מרוקו, הסביר הדיקטטור הגדול. אז,
אמרה האם, מאז עברו יותר משעתיים. אמא, אמר הדיקטטור, אני אומר
זאת רק עוד פעם אחת, אני לא רעב, אכלתי המון. אני יודעת מה
מגישים לכם בארמונות האלה? רטנה האם, כל מיני מאכלים מודרנים
שאין בהם בריאות, הנה תקח קצת מרק עוף. אני לא רוצה מרק עוף,
חבט הדיקטטור הגדול בידו בעוצמה, פעולה שגרמה לשומרי ראשו
שחיכו במסדרון להחוויר. האמא של הדיקטטור הגדול לא התרגשה. רק
תטעם, היא אמרה, ברגע שתטעם תרצה עוד. הדיקטטור הגדול קימץ את
אגרופיו בנחישות, הניע ראשו בסרוב וכמעט ירה במישהו כאשר ראה
כף מרק מרחפת לעברו. אני יכול לאכול לבד, אמר, תני לי את הכף.
היא כבר מלאה, אמרה האם, וזה ישפך על המפה אם תנסה לקחת, נו
תפתח פה גדול. הדיקטטור שלח מבט חורש רעה באויב דימיוני ופתח
פה גדול. תגיד לי שזה לא טעים, אמרה האם. טעים, אמר הדיקטטור
הגדול. לקח את הכף והחל ללגום מהמרק. למה אתה משאיר את
הפטרוזיליה, שאלה האם, אבל לא זכתה לתשובה כי הפלאפון צילצל
והדיקטטור הגדול מיהר לענות. הוא הודה כבר? נבח לתוך הפלאפון,
עוד לא? תשתמש במשפחה שלו, לא מעניין אותי.
יש לי אויבים בכל מקום, הכריז וניתק את הפלאפון. למה אתה לא
אוכל את הפטרוזליה, חזרה האם, אתה יודע שיש בזה הרבה ברזל. את
יודעת שאני שונא פטרוזיליה, ענה הדיקטטור הגדול. אז איך תהיה
חזק לשלוט במדינה בלי פטרוזיליה, שאלה האם בערמומיות, אתה
בעצמך אומר שצריך לנהוג בעם ביד ברזל. הדיקטטור הגדול הביט
באימו וקצב את דבריו בטון שאיש מעולם לא העז לחלוק עליו, אין
לי, כל כוונה, לאכול, פטרוזיליה. טוב, טוב, נכנעה האם לנוכח
האכזריות שנשקפה מעיני בנה, אל תאכל את הפטרוזיליה, אבל תדע לך
שאתה לא נראה בריא. אני לא נראה בריא, אמר הדיקטטור הגדול, כי
צרות האומה מדירות שינה מליבי. אין לך מושג איזו אחריות מוטלת
על כתפי, שנת הבצורת מאיימת לפגוע בחקלאות, באו"ם רוצים להטיל
עלינו סנקציות והמדינות השכנות מתחמשות. אלמלא אני המדינה הזו
ממזמן היתה הולכת לעזאזל. אז אתה לא רוצה את הפטרוזיליה, סיכמה
האם. את בכלל מקשיבה לי, צרח הדיקטטור הגדול. כל העולם נגדי
ואת מדברת איתי על פטרוזיליה. אני מוביל מהלך לשיקום הגאווה
הלאומית, אני בונה תחנת כוח חדשה אני, אני, הנה אני אוכל את
הפטרוזיליה, בסדר, את מרוצה. הדיקטטור הגדול תחב בעוצמה את
הגבעולים הירוקים לפיו ולעס אותם בנחישות. נו, אתה רואה בסוף
אתה תמיד אוכל, אמרה האם בנחת, ותגיד לי מצאת מישהי. הדיקטטור
הגדול בלע בחוסר חשק ואמר בנימה נשגבת, חיי המנהיג בצמרת
בודדים, אני נשוי לעם. מזה אני לא אראה נכדים, אמרה האם, אני
לא רוצה להקבר לפני שאני אזכה לשחק עם קצת נכדים. תצטרכי
להמתין, אמר הדיקטטור ברשעות, זה לא עומד על הפרק.
אתמול, שינתה האם את הנושא, היתה אצלי השכנה ממול, ברכה. אתה
זוכר את ברכה. לא, רטן הדיקטטור הגדול. נו, ברכה שהבן שלה
שלומי היה תמיד עוזר לך בחשבון, עכשיו אתה נזכר. כן, אמר
הדיקטטור, בחור פשוט, לא גורם חתרני. הבת הצעירה של ברכה,
מירי, המשיכה האם, סיימה השנה עבודה סוציאלית וכבר מצאה עבודה.
אחותו השמנה של שלומי, אמר הדיקטטור הגדול, כן, אז מה איתה?
היא לא שמנה, התרגזה האם, היא קצת מלאה ומאד מחונכת. הזמנתי
אותה מחרתיים לארוחת ערב, אני חושבת שזה יהיה נחמד אם תבוא גם.
הדיקטטור הגדול הביט באמו מיואש. שוב פעם את מנסה לשדך לי
מישהי, אמרתי לך אמא אני לא פנוי לשטויות שלך. מה אתה עושה מכל
דבר סיפור, אמרה האם, זאת לא חתונה. תבוא, תכיר אותה, תשוחחו
קצת, תצחקו קצת ואז, מי יודע? אין סיכוי, חתך הדיקטטור,
מחרתיים אני נפגש עם שר המשטרה לישיבת חרום. אז שגם הוא יבוא,
לבת של ברכה יש חברה ש.... אמא, קטע אותה הדיקטטור בזעקה, אני
לא מוכן לשמוע יותר אף מילה בנושא. הפלאפון שוב צילצל,
הדיקטטור הגדול נאחז בו כבישועה וצרח לתוכו, אז תירה בו וזהו,
אנחנו נפברק כבר משהו בישיבה, לא, לא, אצל אמא שלי.
ראשים עפים, אמר הדיקטטור הגדול וסגר את הפלאפון מביט באימו,
ככה זה אצלי, יש חשד אז אין חשד, אסור להתעסק עם האמת שלי. האם
לקחה את קערת המרק והדיחה אותה בכיור. אתה הכנסת את הבן של
פרומין למאסר? שאלה. בהחלט, אמר הדיקטטור, זו היתה פעולת מנע,
הוא היה יסוד חתרני, הוא הודה בזה, בסוף. אז התפנתה משרה אצל
מקס, אמרה האם. הדיקטטור הגדול הקיף בידיו גרון בלתי נראה
ולחץ. תנאים מצויינים, הוסיפה האם. כמה פעמים אמרתי לך, אמר
בחוסר אונים הדיקטטור הגדול, שאני לא רוצה להיות סוכן ביטוח.
אני מרוויח כמו אלף סוכני ביטוח, אוצר המדינה נמצא אצלי בכיס,
את קולטת, את מבינה מה שאני אומר. אבל פנסיה אין, אמרה האם.
פנסיה, האדים הדיקטטור, על הפנסיה שלי את חושבת? כשאני אצא
לפנסיה הארץ תרעד, אנשים יהרגו אחד את השני. מה זה? כמה
קציצות, אמרה האם, כמו שאתה אוהב. הדיקטטור הגדול לכד את ראשו
בין ידיו ומעך את רקותיו. אני לא מסוגל, לחש, אני לא מסוגל.
נראה היה שהאם מתרככת. טוב היא אמרה, אתה לא חייב לאכול את
כולן, תאכל שתיים ואז נראה.
יד הברזל, נפש האומה, מנהיגנו האהוב יצא לפנות ערב מהבית בו
גדל מוקף בשומרי ראש. הבטן שלו כאבה ומצב רוחו היה מזופת. נהג
המרצדס מיהר לפתוח לו את הדלת. אל אגף החקירות, פקד על הנהג
והמכונית הפליגה. על ברכיו היתה מונחת קופסת פלסטיק עטופה
בניילון. הוא רצה לזרוק אותה החוצה מהחלון אבל לא העז. בתוכה
נחו הקציצות שלא אכל.