מאוהבת בלהיות אחוזה בקרקע,
מרגישה בקצות רגליי את תחושתה של המציאות,
ואתה קורא לי לבוא איתך למעלה,
קורא לי ואוחז אותי בחום וברכות...

מאוהבת בלהיות אחוזה בקרקע,
רק כאן הנפילה אינה מגובה רב,
ואתה - כבר שם למעלה, רוצה לזרום הלאה,
קורא לי בדמעות של ילד מאוהב...

מאוהבת בלהיות אחוזה בקרקע,
ולא מרפה רגליי לטעם הנסתר,
שקועה בערפילים בחושך של הלילה,
בתוך עולם שליו, עולם נסתר...

ואז -
אתה נופל, בודד לך למעלה,
ההדף החזק זועק מרוב מכאוב,
עכשיו אתה מבין... מדוע זו הקרקע,
נשארת אלי קרוב, כל כך קרוב...