אסתי שנדרוביץ' / סוף הקיץ |
פעם כמו מן משמיים,
חרוזים של חושך ואור
צובעים לי את סוף הקיץ.
בתקופה בה קשה יותר
להלחם ביאוש
עם הומור או עם מוזיקה,
או יין עם חברים,
אני יוצאת לרחוב אפופה בשירייך
כמו ענן פרפרים.
עם הרוחות שנשאו אותך בעולם הרחב
עם הנשים שחלמו על צ'ה,
אבל חיו איתך.
ולבי הנוסע מבין ענניו
מגלה לו חלקה מוארת,
צל עצי לימונים, אנדלוסיה בסתיו
איתך כמורה הדרך.
מחווה לחואקין סבינה, לאונרד כהן הספרדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|