פה במקום בו מונחות גופות רבות.
פה במקום בו רבבות אנשים קיפחו חייהם,
יושבים אני היום.
ובאש צלפים וחילופי יריות, בין אנשים לבושים ירוק.
זה המקום, רק אדמה דביקה ובוצית, בגללה עוד נטבע.
נצא כשעל ראשנו קסדות ובידינו מכונות יריה.
למה?
להשמיד את כל פרחי השלום בשדות האהבה,
לשמור על אדמה.
עד איזה יום עוד נשב על אדמת דם,
מחוז חלב ודבש.
וביתנו וכפרנו נבנו משלדי המתים.
ואדמת פרדסנו פורחת מאפר הגופות.
ושירי יגון נשיר עד תרעד האדמה תחתינו.
אנשי המלחמה, חיי האדמה, כואבים על גורל מדינה.
ואף הם יכריזו, די למלחמה. |