תומר קליר / בפאתי הכפר |
בפונדק לא מוכר,
יושב הוא ושר את שירו.
על הזמן שעבר,
על מה שנשאר
ועל מה שכבר לא נותר.
הוא זוכר אותם,
אשר כבר אינם
ובעצב מעשן מקטרתו.
רואה ההווה,
וכשדכאונו מתהווה,
לוגם מכוס השיכר.
לו רק ידעו את מה שראה,
אם רק שמעו על מה שחווה,
אך הוא שם לבד.
אך כשבא היום,
כבר לא היה במקום,
ומעולם לא ישמע שוב שירו.
בפאתי הכפר,
של מקום לא מוכר,
שוכב הוא ולנצח ידם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|