ואני חייל בלי אגורה בתחת, מכיר בחוף הים חתיכה מדהימה שנפגשת
איתי בערב. אני במדי צה''ל והיא לבושה כמו אחת ממגזין האצולה
של לונדון. טוב, נו, מדי צה''ל הולך עם הכל. אני לא אחד שסובל
מחוסר ביטחון עצמי, למרות שבקושי יכולתי להציע מנה פלאפל, היא
עמדה על זה שהיא רעבה ונכנסה למסעדה של אנשים עם כרטיסי
אשראי.
בלית ברירה, שיחקתי אותה. היא מזמינה את היקר ביותר בתפריט
שמודפסים בו שמות של מאכלים שרק דוברי סוואהילית יכולים להבין.
הואיל והסוואהילית שלי על הפנים, אמרתי למלצר המכופתר: ''אותו
דבר גם בשבילי'' (ברור היה לי כי ע''מ לשלם את החשבון הזה
אצטרך למשכן את הוריי, אבל לא אתן לדבר פעוט כזה להפריע לי
להנות מארוחה חד-פעמית לפני המוות).
לקראת הסיום, לאחר היינות והקפה, הודעתי כי אני הולך לשירותים
וזו הפעם האחרונה שראיתי את המלעונה ו/או את המסעדה המזמינה
והנדיבה הזו. אני מניח כי היא שטפה הרבה כלים במטבח ע''מ לחזור
משם לתחת ממנו יצאה הטרטועה הזו.
