כשהבנת עם עצמך
שהכל הלך לטימיון
כבר אין צורך בדמיון...
אותה שחיטה נעשתה בשקט
ובכובד רב ובמשקל רחב...
וישבת והסברת, במילים כל כך יפות
כל כך נוגות
ואני רק התפללתי
שתפסיק עם ההרג הזה
תפסיק כבר לרמות,
כי אין כוונות בדבריך
כי כבר אין רגש בעיניך,
כי היית והרגשת,
ולאט,
בעזרת שכול מוגדר ומנצנץ,
דעכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.