עוד מעט אהובתי, כן עוד מעט. עוד מעט נוכל להתייחד. עוד מעט
ניפגש. כבר הרבה זמן שאני חושב על כך, ולא מעט זמן שאני יודע
בוודאות, שאיתך אני בוחר לחיות. אתעלם מכל אזהרותיהם של
קרוביי, מכל איסוריהם של הוריי ואיתך אשאר - עוד מעט!
עוד מעט, עוד מעט נוכל להפליג אל ארץ החופש, אל הארץ שבה נוכל
לחיות ביחד, בה נוכל להיות ביחד ללא שום מחבוא, ללא איסור
נחרץ. אל הארץ בה נוכל להתייחד יחדיו לנצח, ולהמשיך להפליג
במסע החיים.
עוד מעט נוכל לפרוש ידיים אל-על, עוד מעט אצטרף אלייך. עוד מעט
נרגיש את אהבתנו ללא מעצורים, ללא הפרדות, ללא גבולות. נעוף
יחדיו אל אותו המקום, המקום בו נישאר לנצח. המקום בו נחיה
תמיד.
עוד מעט, עוד מעט ניכנס אל אותה העיר, העיר אשר בה נקים את
ביתנו. העיר אשר בה נוכל לגדל את ילדינו, ביחד, ביחד, ביחד.
העיר הזו תגן עלינו מכל רעות העולם. מכל מרשעי תבל.
עוד מעט נוכל להיכנס אל ביתנו, שאותו נבנה בעזרת אהבתנו,
שהאהבה בו תפרח, אותה אהבה שתניע אותו. הבית יהיה ביתנו הקט,
הבית שלנו! ללא איסורים, ללא מעצורים, רק שלנו.
עוד מעט, כולם יבואו אלינו. כולם יראו את פריחת אהבתנו. נספר
לכולם על מעלליהם של קרובנו, אלו שהפרידו ביננו. אך ללא
הצלחה.
עוד מעט, כאשר יהיו לנו ילדים, נוכל לספר להם על מה שעשו לנו,
על שאמך שלך רצחה אותך, על  שאבי שלי בגד בי.
עוד מעט נספר להם, שבעצם את מתה. ואני - מת.