בין מחדל ובין אמת
נזכרתי בדמותו
של האיש שבי שמת
היה עשוי מעט נייר
עם פיסה של נחמה
וביום ההוא שמת
נטל עמו אש ודממה
מצחו נצץ זיעת זהב
ומעיניו מבט כליון
לבו הלם כמעט בכוח
את חיוכו האחרון
ומאז עברו ימים
גשמו גשמים ועת קציר
וביום זכרון מותו
כבו אורות כיכר העיר
בלילות הגשם הראשון
אין חותם ואין עקב
כי את קורות חיי האיש
אקרא בחורף הקרב
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|