כל כך מוזר.
אתה חי ונושם
אבל כאילו ביקום אחר, מקביל לשלי.
והרי ידוע שמקבילים
לעולם לא נפגשים.
אתה כאן, ממש קרוב.
אבל בעצם - כל כך רחוק.
ואינני יודעת עליך דבר -
הכל בגדר השערות.
ואתה - לך בכלל לא אכפת ממני
בשבילך כנראה לא נשארתי דבר.
רק תמונה בארון
במדף הכי גבוה
גרגר של אבק שמזמן כבר ניגבת.
זה לא נתפס לי,
פשוט לא נתפס
איך עושים כזה סוויץ',
מכבים איזה מתג
כדי להפסיק להרגיש,
כדי שכבר לא יהיה אכפת
כדי למחוק זכרונות...
כדי למחוק את קיומי.
אבל אני כאן.
חיה ונושמת
ביקום שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.