כמה מילים על מות
נשברו בי הכלים
עד דק.
ואני רצה ומתגלגלת ככדור שבור
כדור שבור איננו זז
כדור שבור הוא אוסף חלקים
עומדים
כדור שבור הוא רק רצון
להיות כדור שלם.
ואני כבר אבק
אבק דק
דקיק כל כך
שאני רוח.
שחר
אחרי שהכל נרגע
הלילה הופך עופרת,
היום פלדה!
דרך קירות הבית
מחלחל שקט המות
המפריד בינינו
בגעגועי
אני שותקת את שמך.
שחר
נולדתי לוחמת בהבל אש,
בוערת כגחלים
שורפת את המציאות אל קצוות הדימיון
מגלגלת
לשה
ואופה
את דמותך מבין חבלי המות
כאילו אין רסיס פגז היכול ללבי
אין שיש המכסה את דמותך
אין תאריכים ואין זמנים
לא נולדים ולא מתים
אפילו המילים מתגמדות
ורק האהבה מרחפת מעל פני המים.
ירושלים
בואו נסע לירושלים,
נתעלק על העיר הזאת
בעיניים לחות
המזיעות רומנטיקה שרופה.
בואו נגלגל את השם
י ר ו ש ל י ם.
בואו נבדוק, נפרק
כמו
ירו- כלומר מכונת יריה
אפשרי בהחלט בכל תקופה.
של- של מי
של מי העיר הזאת
של מי היריות
של מי המריבה
ים- סוג של סיומת אפשרית
הם יזרקו אותנו לים
אנחנו נזרוק אותם
נגלגל אותם מראש ההר
אל השפלה
נטבול בגלי הים
ו...
ירושלים
עיר מעוננת
עם קצת יותר חמצן
ממה שהראה מרשה
וגם כן
בעקרון
עיר מריבה
עיר אלוהים
עיר כאבים
עוברת ידיים חולפות,
לפעמים היא ממש בוכה
ירושלים.
פרחי הדם של נולדה
פרחי הדם של נולדה
קופצים מן הקיר
כמו דמעות הנושרות
אל הזמן,
מתמוססות,
וממליחות את הלב,
מחספסות מציאות עדינה
כמרקם רך
קטיפתי,
נוזלות כמו הדם
הנעלם ממך.
ופניך שיש חיוור
עליו צנצנת השושנים,
אדומות,
כפרחי הדם של נולדה
קופצות מן הקבר
כמו דמעות הנושרות
אל הזמן.
אבל אני מג"ד ויודע את המשימות של הגדוד.
כמה פעמים אמות באותו הקרב?
לקחת את המג
ולמרק אותו היטב
ללטף אותו באהבה
כאילו רק הוא ואתה
איש לא מת שם קודם.
כמה פעמים אתבונן בשדות המוריקים
ואהפוך אותן בלהט אש לשדות שדופים
והרי אפשר היה לבחור לחיות
לו ניתן היה לבחור לחיות. |
