|
שוכב על שפת המאכלת
גופי מונח עירום כמו קרבן
והיא כרגיל דוממת לצידי כמו בטקס-ישן
אינני חש דבר כשרוח מייללת
לשווא חושב עכשיו אשן
מבעד לחלון תלוי ירח לבוש במלמלה דקה
עבים בתחרה עוטפים אותי לתכריכים
רק היא אינה יודעת דבר
ידיה הקרירות מלטפות בי
שנותי האפלות ינשופים צווחים
אי-שם קוראת לה התנשמת
הנה אני יוצא מוכן אל השלווה. |
|
|
-התשמע קולי,
רחוקי שלי?
- נו בוודאי
שכ....
-בווווווווווום
דוגי - רמת גן,
מרץ 1991 |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.