הבעיה של איש הנובלס היתה תקציבית.
זה גרם לו לעשות חלטורות שאמנם הכניסו לו קצת כסף, אבל זה לא
היה זה.
הוא חלם על תקציב פרסומי ענק, אבל היה מסתפק גם בחצי או אפילו
ברבע מהתקציב של איש המלבורו.
הבעיה הזו הביאה אותו למצב בלתי נסבל - הוא היה מפורסם מאוד
ובו זמנית אנונימי כמעט לחלוטין...

    איש הנובלס רצה יותר מכל להיות מפורסם, וניסה להגשים את
החלום הזה במספר דרכים, אבל נחל כשלון חרוץ בכולן, לפחות עד
עכשיו. הקול שלו התאים לשירה כמו שמכסחת דשא מתאימה לגילוח
(וכמובן ששלוש קופסאות של נובלס ביום לא עזרו לעניין, מה גם
שמלכתחילה היה לו קול ערב כשל עורב...). כשרון למשחק דוקא היה
לו בשפע, רק שהמשחק הספציפי הזה היה מחבואים, ותמיד פשוט
התיאשו מלחפש אותו...
אפילו כשניסה ללמוד פנטומימה צעק עליו חנוך רוזן שעדיף לו
לעבוד בתור DJ באוטו גלידה, כי הסיכוי שהוא יצליח לשכנע מישהו
שהוא תקוע בתוך קופסא דומה לסיכוי שאריק שרון יצליח לעבור בדלת
של אוטובוס "אגד". לא עזר לו כשהוא ניסה לטעון שהוא בקופסא
רכה, חנוך לא התרשם גם מזה. בעקבות נסיונות אלו ואחרים (הוא
ניסה, לדוגמא, לכתוב לעיתון, אבל אפילו "פילוני" דחו אותו בגלל
DISלקציה קשה) החליט איש הנובלס להיות דוגמן, למרות שכל מי
שהכיר אותו צחק לו בפנים. אחרי הכל, זה לא קל להיות דוגמן
כשאתה בגובה מטר וסיגריה, וירוק הוא הצבע היחיד שאתה מוכן
ללבוש, כי זה מתאים לך לסיגריות...

    למרות נתוני הפתיחה הקשים החליט איש הנובלס שדבר לא יעצור
אותו בדרך אל עולם הפרסום והזוהר והתחיל לחפש עבודה בכל
סוכנויות הדוגמנים בארץ. בהתחלה בכלל לא הבינו מה הוא רוצה
מהם, חלקם אפילו חיפשו את יגאל שילון מאחוריהם, אבל לאט לאט
התחילה להתפשט השמועה בין המשרדים השונים, ומתישהוא במהלך
החיפוש שלו אחרי סוכנות שתסכים לייצג אותו - המזכירות כבר זיהו
אותו בחדר ההמתנה, ובכל משרד שכזה הוא היה שומע צחקוקים
ולחישות אחרי שיצא מהחדר. אך לא אדם כאיש הנובלס יתן לכמה
מזכירות מצחקקות לשבור לו את התקווה, והוא המשיך וחיפש עבודה
בדוגמנות בכל מקום אפשרי.

    הפריצה הגדולה שלו אל התודעה הציבורית התחילה דוקא קרוב
לבית, ומכל העולם דוקא בבית ספר לאמנות, כששקל לדגמן לכיתת
ציירים. מזה אמנם לא יצא כלום, אבל מכיתת העיצוב התעשייתי הוא
קיבל את עבודת הדוגמנות הראשונה שלו. לא רק זה, העבודה הזו
זכתה לפרסום חוצות נרחב בכל הארץ, אלא שהדוגמן נותר אנונימי...
לפעמים כמעט זיהו אותו כשהוא הלך ברחוב, אבל אפפעם לא לגמרי.
ככה זה כשמדגמנים לרמזורים...