געגועי לתל אביב
הפכו לערפל
עם בוא הקיץ והאהבה


חמש לפנות בוקר
במונית של סעיד
דוהרים לאורך החומות
נמלטים מבוקר ירושלמי
של בייגלה וכוס קפה שחור


בתל אביב עוד יכולתי להספיק
לאוטובוס האחרון
לא מחפשים בה אהבה
רק מפלט מהבדידות
של בנינים גבוהים
ונערות רחוקות


בירושלים עלי  להתאמץ
כדי לחדור מבעד החומות
של אהובתי
לשכב שעות לצידה
להתאהב בה מחדש עם כל טיפת יין
עד שהזריחה נוקשת נבוכה על חלונה
קוראת לי להשאיר את הילדה


היא מלווה אותי עד לרחוב המרכזי
ידה אוחזת בשלי
רוח קרירה עושה סיבוב אחרון
בין סמטאות נמות
שפתיים יבשות מאלפיים שנות אהבה
מעבירות אותי לסעיד


אני רוצה לספר לו שאני מרגיש
כמו משחררי העיר בשישים ושבע
אבל שותק
חולק את האושר עם עצמי


אני נרדם
ומעבר לחלון
אהובתי שקמה משנתה
מאירה לי

הצד השני של המטבע- http://stage.co.il/Stories/131140