פעם היה גוש.
לא קטן. לא גדול. גוש.
וכיוון שלכל אחד יש מטרות ושאיפות בחיים...גם לגושים, גם לגוש
הזה היו שאיפות. או יותר נכון שאיפה אחת, מסוימת, ספציפית אפשר
להגיד. ולא שאיפה גדולה ובנאלית כמו וורלד פיס או קאמבק של
הביטלס. לא...זאת היתה שאיפה צנועה וגושית למדי...למצוא את
הפופיק המושלם בעולם.
ועל כן, בתור גוש רציני ונחוש, יצא הגוש לסיבוב ברחבי תבל
בניסיון למצוא את הפופיק המושלם.
הוא החליט שסין היא מקום טוב להתחיל בו....מיליארד סינים
פירושו מיליארד פופיקים...מבחר מושלם בהחלט...גוש התחיל
בעבודה. די בהתחלה גילה עובדה מעניינת למדי...הידעתם שהעיניים
הן לא האיבר היחיד המלוכסן אצל הסינים? גם הפופיק...כך קרה
שגוש היה מוקף במיליארד פופיקים מלוכסנים. ולא שיש בזה משהו
רע. חס וחלילה...פופיק מלוכסן יכול להיות יפה, מקסים,
ונחמד...רק לא מושלם.
גוש אסף את מטלטליו והמשיך ברכו הישר לאפריקה. הוא ראה פופיקים
של זברות- למרות שהשחור לבן נתן מראה ישן וקלאסי, הפסים שיגעו
לו את העיניים ועשו לו כאב ראש. אחרי שהתחיל לראות נקודות
ורדרדות מרחפות הלוך ושוב מול עיניו החליט שזה לא רעיון טוב.
הוא ראה פופיק של ג'ירפה- גבוה מידי, פופיק של תנין- ירוק מדי,
פופיק של בת יענה ופופיק של פיל פופיק של אנטילופה ופופיק של
חזיר. הוא גילה שלנחשים אין בכלל פופיק... זה בטח היה פוגע
בשרשרת המזון או משהו...
משם ארז מעיל ויצא לקוטב. פופיק של פינגווין נשמע לו כמו
אופציה טובה בהחלט...כשהגיע מצא 3 פינגווינים שהיו בדיוק
בטלפון עם נאטו בקשר לאיזו קונספירציה עולמית חדשה.
פסק זמן בסיפור לשבירת מיתוס- הפינגווינים הם אלה ששולטים
בעולם. הם קוראים את מחשבותינו ושולטים בהם בכל רגע נתון.
הדולפינים הם סתם בדיחה מרושעת שלהם. אבל זה כבר סיפור אחר.
לאחר בחינה מדוקדקת של הפופיק הפיגוויני החליט גוש שיש משהו לא
אתי בפופיק שנמצא רוב חייו במינוס מעלות...
ועל כן המשיך הלאה אל קרקעית האוקיינוס הגדול. דגים הם לא חיה
בעלת נוכחות גבוהה חשב...צריך משהו עם יותר סטייל...יותר
קארמה...לכן בחר בתמנון הראשון שחלף מולו. אכן חיה עם
נוכחות...אבל מה לעזאזאל מכל הנקודות האלה על הזרוע הוא
הפופיק??? אכן דילמה קשה. ולמרות האתגר בלפתור סוגיה מעניינת
זו, גוש החליט לסיים שאיפה שאיפה ולדבוק בתוכנית המקורית.
הוא המשיך לטייל בין הרים וגבעות, בין אנשים וחיות...
כל המסע הארוך הזה עייף את גוש מאוד. הוא עצר בשדה חמניות צהוב
להפליא, השעין את גבו על חמנית, ראשו צנח לאיטו על צווארו והוא
נימנם נמנום מתוק ומלא שמש...כשפקח את עיניו, מצמץ פעם, מצמץ
פעמיים ולא האמין למראה עיניו...הפופיק המושלם! ממש מול עיניו
(לא ממש מול יותר מתחת) כל הזמן...הפופיק שלו...הפופיק היפה של
גוש!
הפופיק המושלם שלי! חשב גוש...
הוא חייך, והיה לגוש המאושר בעולם...