מישל אנו / פעימה שנייה |
מחכה לאור בלי מערה,
מטפס על הר תלול
ומגלה שזוהי בסך הכל גבעת הכל.
מחכה לחיים כמו קפיץ כפוף
שממתין לעזיבה ומנסה לעוף.
עוד הזדמנות אחת קטנה
לנסות לראות את התמונה.
עוד פעם אחת,
אולי הפעם אצליח
את האושר להנציח!
מקרטע בסיבובים,
מנסה לדלג על השנים.
לעצום עיניים ולהסתכל לאחור,
להגיד: "היה שם בור".
כי זה מה שמוטל עליי
פעם שנייה ודי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|