פגעת בי כשנישקת אותי בחנייה ואז שכבת עם מישהי אחרת. פגעת בי
כששכבנו במיטה עם הפרסומת של התנין ונגעת בי. כשלא רציתי.
כשעוד הייתי קטנה ואהבה נראתה לי משהו מדהים שכל כך הרבה זמן
חיכיתי לו. פגעת בי כשצעקת אליי מול אנשים, לבד, אחרי שעשינו
אהבה, או כשנפגעת ממני. פגעת בי כשגמרת, התלבשת והלכת לעבודה.
פגעת בי כששמת את היד שלי עליו. ופחדתי. פגעת בי כשהסתכלת עליי
וחשבת על מישהי אחרת. כשהסתכלת בעיניים של מישהי אחרת ולא שמת
לב שמשהו חום יותר מירוק. שהשפתיים הם לא אותו דבר. והמגע של
הלשון הוא לא רך. לא שלנו. פגעת בי כשמצאת לעצמך אותי. רק
ביותר טוב. יותר קטן ונמוך. יותר בלונדיני. עם עיניים כחולות
יותר. יותר חמוד. יותר צוחק, בוכה. יותר כמו שאתה אוהב. פגעת
בי כשאמרת שאני לא. ואף פעם לא הייתי. הדבר הכי טוב שאפשר
לבקש. פגעת בי שאמרת שאף פעם לא הייתי שם בשבילך. פגעת בי
כששכבנו בפעם הראשונה ואחרי חודשיים נפרדנו. פגעת בי שלא
נלחמת. כשידעת שכל שושלת דוד הייתה עומדת מאחוריך. עם חרבות
וכידונים, לפידים בוערים. הכל- בשבילנו.
פגעת בי כשלאט לאט עברתי מראש סדר העדיפויות שלך. לקצה
ולתחתית. פגעת בי כשחשבת, אף לרגע, שלעזור לכל כך הרבה אנשים,
להתחבב עליהם, יגרום לך לשכוח אותי. פגעת בי כשהורדת את כל מה
שהכנתי לך, בזמן ארוך כל כך, את כל השמחה והצבע, והזיכרונות,
הכל כך כל כך טובים. מחקת, את הכל. פגעת בי שהחלפת אותי בה.
בדבר הכי טוב שיש. רק אם זה לא היה רחוק כל כך.
פגעת בי שהסתכלת עליי במבט הזה. שאני כל כך מפחדת ממנו.
שחייכת, אבל לא בגלל שהיית שמח. פגעת בי כי חיבקת אותה והסברת
לה כמה שזו הייתה טעות אחרי שישנת איתה על אותה המיטה שעשינו
בה אהבה. ושנאה. הכל ביחד. אותה מיטה של רכבות הרים ובורות של
דיכאונות הכל, במהירות מסחררת של יותר מ150 קמ"ש. פגעת בי
שחשבת שזה בסדר. שנגעת בה. ובכל האחרות. בדיוק כמו בי. שנישקת,
חשבת עלי ולא באת. פגעת בי כששמעת שהדבר הכי טוב בחיים שלך
אומר עליי דברים כל כך לא בסדר ולא הגנת עלי, כמו שהיית עושה
פעם. פגעת בי שלא נגעת לי בפנים, ליטפת לי את השיער, חייכת את
החיוך האמיתי והיחיד שלך ונישקת אותי.

אני יושבת ובוכה מול המסך. כמו שבכיתי כשכתבתי לך את המכתב
האחרון. כשנפרדתי ממך. לתמיד.
הרבה זמן לא בכיתי בגללך ככה. עכשיו אני באמת מבינה שזהו.
נקודה. יותר אל נחזור. לא נתנשק. לא יהיו לי פרפרים רק מלהרגיש
את הבטן הקטנה והחמודה שלך. אני יודעת שזה נגמר והתקופה הארוכה
הזאת. שלנו. לא תהיה עוד. זה הזמן שכל אחד פונה לכיוון שלו.
וממשיך לחיות. על הצד הטוב ביותר.

כמו ילדה קטנה. או ילד גדול. כל אחד בנפרד. בעזרה של אף אחד.
חוץ מהאנשים שבאמת אוהבים אותנו. ולך יש כאלה והרבה. ואני תמיד
אחיה במחשבה שאני הדבר הכי טוב שקרה לך וכל השאר הם רק מתחזים.
יש רק קטנה אחת. שבאמת אוהבת אותך וצובעת פלקטים גדולים שאחר
כך יהיו על החלון שלך, עם מטוס, ולבבות, הכל בשבילך. אני תמיד
אהיה נאיבית ואחשוב שלא תמצא משהו יותר טוב. אבל האמת היא
שתמצא. יש כל כך הרבה דברים טובים בעולם הזה. ואני לא אחת מהם.
לא בשבילך. זאת הייתה אהבה מדהימה. כל כך חזקה. זה לא הגיוני
לילדים כל כך קטנים. אני אף פעם לא אשכח אותך. הראשון שלי.
הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו זה להתעורר איתך בבוקר כשאני שוכבת
על הצד ולגעת בך. כי זה בוקר והוא תמיד היה ער. ואהבתי לשמור
עליו.

אני חושבת שיהיה טוב יותר עכשיו. מצטערת על זה שאני כזאת ילדה
קטנה. אני אתבגר מבטיחה.