יש לי חדשות בשבילכם: אני לא עוסק בשום פעילות ספורטיבית.

לא עושה ספורט. לא. רק ערוץ חמש וערוץ אן.בי.איי וערוץ
יורוספורט וחמש פלוס ואליפות אירופה בערוץ אחת-עשרה ימח שמו.

כן, תצקצקו בלשון כמה שתרצו. זה בריא? אני אומר שזה לא בריא.
הספורט מזיק לבריאות. ככה אני אומר. אריק החבר שלי משחק כדורגל
כל יום שישי עם החברים שלו בברנר. עשרים וחמש שנה מאז שהם עזבו
את היסודי, הם חוזרים לשם כל שבוע לשחק כדורגל אחרי הצהריים
ביום שישי. כל שבוע הוא צולע בדרך לעבודה. הקרסול כואב מאד. את
הרגל כבר שבר שלוש פעמים. פנסים בעיניים. פעם חטף בעיטה
בביצים, שבועיים הוא לא דיבר. אבל הוא, כן, הוא ע-ו-ש-ה
ס-פ-ו-ר-ט. וואו. קול.

לי נראה שאם האדם נועד להיות שרירי, גמיש, מהיר ובעל סיבולת
גבוהה, אז הוא בטח היה נולד ככה. דא עקא, נדמה לי שהמציאות
טופחת על פרצופה של התיאוריה. האדם נולד רופס. שריריו רכים,
עורו משיי, כל כולו עגלגלות וחלשלשות ומתיקות. זה מצבו הטבעי
של האדם, כך הוא בא לעולם וכך יש לשמור עליו מכל משמר. יש לטפח
את הרכיכות והעדינות.

לא, לא שחייה. אין דבר משעמם ועצוב יותר משחייה. הלוך ושוב,
הלוך ושוב, ראש פנימה, ראש החוצה. איזה יאוש. לא ריצה. לא
קליעה לחישוק, לא בעיטה למרחק, לא לקפוץ, לא טיולים, לא מיטיבי
לכת, לא לכת, לא להזיע !!!!

ולכן:

ישיבה נינוחה וזהירה, רצוי על כורסת מנהלים רכה עם משענת
לרגליים או כסא נוח או ערסל (רצוי לא להקלע למצב של ישיבה
ממושכת על ספסלי פלסטיק של שולחנות פיקניק). תנועות איטיות
ומחושבות עם הזרועות. לא להוציא אנרגיה זרה. לאכול טוב. לשכב
הרבה. לשתות. לנוח. אבטיח. לזיין רק כשממש צריך, וגם אז לא
לזוז הרבה. לשכב על הגב ולחייך.