אני חושבת שהיא באה אליי בלילה, לוחשת לי באוזן את כל מה שאני
צריכה לעשות מחר. אני אוהבת שהיא באה, היא גורמת לי להרגיש
חשובה, שמישהו דואג לי ואוהב אותי.
למרות שאני שונאת שמעירים לי על עישון, אני אוהבת להוציא
סיגריה ולשמוע לחישה באוזן "לא", אפילו שאני לא מקשיבה לה.
אני חושבת שהיא מופיעה בצורת כל מיני דמויות שמשפיעות על החיים
שלי, היא יכולה להיות המוכר הסוטה הזה שכל פעם שאני באה לקנות
ממנו סיגריות הוא מנסה להתחיל איתי וכל פעם מחדש אני מחייכת
חיוך מאולץ והולכת. היא יכולה להיות חניך שהדרכתי בכיתה י'
שתמיד היה ביישן וכמה שניסיתי לגבש אותו עם הקבוצה הוא נחבא אל
הכלים, ותמיד אמר לי " זה בסדר אני נהנה". היא יכולה להיות
הילדה הגי'נגי'ת שפעם ליטפתי לה את הראש בלי סיבה והיא הסתכלה
עליי במבט מוזר ורצה לאמא שלה.
היא יכולה להיות הרבה דברים אבל היא אף פעם לא תישאר להרבה זמן
ותהיה שלי...
היא חופשיה מדי, קלילה מדי, מתוקה מדי... אולי פעם אני אצליח
להיות כמוה.