הוא סגר אחריו את הדלת של הפג'ו האדומה השינה שהסיעה אותו
בטרמפ וחצה את הכביש באיטיות. השעה היתה שעה מוקדמת מאוד בבוקר
והכל מסביב היה שקט. בכביש עברו רק מכוניות ספורות, והחקלאים
בשדות עוד לא התחילו בעבודתם. הוא התקדם לעבר שביל העפר הארוך,
אבל במקום לפנות בו הוא חצה את הדרך לעבר השדות.
האוויר היה קר, והשמיים היו מעוננים ואפורים. הוא הידק את
הדובון הצבאי אל גופו ונשם נשימות עמוקות מהאוויר הנקי שנספג
בו ריח נעים של גשם שירד במשך כל הלילה.
השדה היה גדול ורחב, ופה ושם היה אפשר לראות ערימות קטנות של
תבואה שהחקלאים החלו לקצור ולאסוף בערימות. הוא הגיע עד לשער
הירוק הגדול של מטע התפוזים שהיה נעול, והשתחל תחת פרצה קטנה
בגדר לתוך המטע. העצים היו מסודרים בשורות ישרות, והוא עבר
בניהם והתבונן בהם אחד אחד כאילו הם עומדים לאיזה מסדר. הוא
הסתכל למטה וראה שהנעליים הצבאיות השחורות שלו, שרק אתמול
בלילה ציחצח, מכוסות לגמרי בבוץ רטוב, אבל המחשבה על המסדר
שהוא עצמו יצטרך לעמוד בו נראתה כ"כ רחוקה.
הוא המשיך ללכת בין העצים, דורך על עלים יבשים שנשרו מהעצים
והתייבשו, והם השמיעו קול פיצפוץ נעים.
קצת לפני סוף המטע, במקום שבו כבר היה אפשר להשקיף אל השדות
והאופק, עמד עץ תפוזים שיצא מהשורה והיה גדול ורחב יותר משאר
העצים. הוא זרק מעל גבו את התיק הגדול שאליו חובר שק שינה
ומזרון שטח, וטיפס על העץ הגדול שהיו בו הרבה שקעים ובליטות
סמויות. הוא התיישב על ענף גדול והסתכל קדימה אל האופק. מרחוק
הוא היה יכול להבחין בבסיס שלו, שגודר בגדרות תייל גבוהות. הוא
עצם את עיניו וניסה לדמיין את החיילים שישנים עכשיו במיטות
הצבאיות הצרות, את החיילים שמשקיפים ממגדל השמירה הגדול קדימה
אל השדות. הוא ידע שבעוד זמן קצר יתחיל הבסיס להתעורר, לרחוש
חיים. כל החיילים יתחילו לזרום אט אט אל הבסיס, עמוסים בחבילות
גרביים וממתקים שהביאו מהבית.
הוא קטף תפוז אחד מהעץ, קילף אותו לאט לאט, והכניס פלח אחד
חמצמץ לתוך הפה. הוא חשב על הבית. על נועה שהשאיר ישנה שינה
עמוקה מכורבלת בתוך שמיכת הפוך החמה, נושמת נשימות עמוקות.
זרזיף של מיץ תפוזים השפריץ לו ישר לתוך העין והיא התחילה
לדמוע.
הוא דמיין את עוגת התפוזים החמה שאמו אפתה במיוחד בשבילו וכמעט
שהצליח להרגיש את טעמה.
כ"כ הרבה פעמים הוא ישב במגדל השמירה הגבוה, קופא מקור, וחשב
על מטה התפוזים הגדול והשדות הרחבים. כ"כ הרבה פעמים הוא דמיין
איך זה יהיה פשוט לשבת על אחדהעצים האלו, ולהסתכל בבסיס הרחוק,
ושהזמן פשוט יעמוד.
ועכשיו, הוא יושב על העץ, אוכל לאיטו את התפוז החמוץ, ומסתכל
איך החיים בבסיס מתחילים לאט לאט כשהאור מתחיל לעלות.
גשם מתחיל לרדת. הוא מכניס את פלח התפוז האחרון לפה, מעיף מבט
אחרון מסביבו, קופץ מעץ ומתחיל ללכת לעבר השביל.