[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גנדי שקולניק
/
שמונה תמונות קצרות

1.
תגידי, את באה לפה הרבה? עיניים גדולות מציצות מבין שער שחור
ארוך שעוטף את הפנים. פאק, עד כמה אידיוט אני צריך להיות כדי
להתחיל איתה בצורה כזאת. העיניים הגדולות ממשיכות להביט בי
למשך מספר שניות, כנראה שואלות את עצמן את אותה שאלה. יש לך
סיגריה? ווינסטון. שב. אני מתיישב. הכיכר מתמלאת באנשים ובאפר
הסיגריות שלנו. היא לא מדברת, רק מביטה. על האנשים, על הבמה
ומדי פעם עליי. יפה. מהסוג שאתה יכול להתאהב בהן תוך רגע.
יושבת שלווה בין כל ההמון. אולסטאר אדומות בלויות, ג'ינס
משופשף וחולצה של השמו"צ. ספר אהוב? סליחה? מה הספר האהוב
עליך? אני מתרוצץ בראשי למצוא ספר טוב. עיניה צוללות עמוק לתוך
עיניי בציפיה. השטן במוסקבה של בולגקוב. אלבום? זמנים מוזרים
של המכשפות, יצא ממש לא מזמן, מכירה? היא ממשיכה להביט לתוך
עיניי. כמה זמן לקח לך להתאהב בי? מבט אחד הספיק. בוא, היא
מתרוממת ואוחזת בידי. יד רכה של ילדה יפה, מובילה אותי כנגד
זרם האנשים שממשיכים להגיע. ברקע נישא קולה הסדוק של דליה רבין
ואנחנו מתרחקים מהכיכר. דרך אגב, היא נעצרת לרגע ומחייכת, אתה
צריך לעבוד על משפטי הפתיחה שלך.

2.
הטיילת ריקה מאנשים היום. רק שנינו. יושבים אחד מול השני על
החול. מאיה מוזגת לגרונה טיפות יין אחרונות מהבקבוק הריק. אתה
יודע, יש כאן תפאורה מתאימה. מתאימה למה? לנשיקה הראשונה שלנו.
שנינו צוחקים. הצחוק שלנו מגן מפני הקולות שעולים מהכיכר. שני
ילדים בעולם גדול ועצוב, מנסים להדחיק את אירועי השבוע האחרון,
להתחבא תחת שמיכת האהבה הראשונה. מתחת לקו האווירי שבו מגיעים
מטוסים מארצות רחוקות, על החול של חוף שרתון, אנחנו מתנשקים.
נשיקות קטנות, עדינות, יש לנו את כל הזמן שבעולם להתחבא פה.
אני מרגיש את ידה מלטפת לאט את פניי. לא ממהרת. רגעים יפים
כאלה צריך לשמר. ריח סיגריות מהול בטיפות בושם שפוזרו לפני
מספר שעות עוטף אותי.

3.
אמו של איברהים קוראת בשמו כבר מספר דקות מהמרפסת. קול עדין.
השם מתגלגל על לשונה במסירות. לאחר שאיבדה את בעלה ואת בנה
הבכור, כל מה שנותר לה הוא האוצר הקטן הזה, רץ במגרש האספלט
אחר כדור. רק בן שמונה וכבר לא מפחד מהגשם שמכה ללא רחם ברחבי
מחנה הפליטים. הוא לא מודע לחששותיה של אמו. בשנתיים האחרונות
אפשר היה לראות תקווה קטנה מבעד להריסות. תקוות שקרסו תוך
חודש. איברהים לא מכיר את הסבא החביב שאת תמונותיו הראו
בטלוויזיה בתקופה האחרונה. הוא רק זוכר ששמע את אביו אומר
שהיהודים הרגו את האיש היחיד שהיה מסוגל להביא להם שלום. יום
למחרת נהרג מכדור טועה. אמו של איברהים עוד לא הספיקה להתאבל
על בעלה וכבר צריכה לפתוח באבל חדש. בן שש עשרה הילד, הלך
לנקום את מות אביו ולא שב.

4.
אני ומאיה מאמינים שעוד יהיה טוב. הסקרים נוטים לטובתינו, ומי
בכלל מאמין שאחרי מה שקרה אנחנו נפסיד את הדרך. מטיילים בנוה
צדק בגשם. מחזיקים ידיים. כבר שבועיים אנחנו מחזיקים ידיים,
נשענים אחד על השני כדי לא להתכסות בעננים. אני אוהב אותה כל
כך. נרדם לצידה בסוף היום. מחבק אותה חזק ומעביר את ידי בסבך
שיערה. כה שליו בחיקה.

5.
עושים פטרול דרומית לשכם. קור כלבים, גשם יורד כבר שלושה ימים
ובקבוקי תבערה עפים מכל כיוון. בפלוגה קוראים לי עפיפון. אני
לא מעופף. פשוט עוד לא התאוששתי. ממה שקרה בבחירות ומזה שמאיה
נסעה. כן, היא נסעה. אביה קיבל תפקיד מהסוכנות בדרום אמריקה
ולקח לי את מאיה. אני זוכר שישבנו בדירה הכמעט ריקה שלה בבבלי,
מחובקים עד הבוקר, מאמינים שאם ממש נתאמץ לא יצליחו להפריד
בינינו. הבוקר הגיע. מאיה נתנה לי חיבוק וביקשה לשכוח אותה. כך
יהיה קל יותר לשנינו היא אמרה. כל הקיץ הייתי מטייל ליד הבית
שלה, מקווה למצוא אותה על אחד הספסלים. אחר כך לקחו אותי לצבא.
כשאתה רץ אין לך זמן לחשוב. אני חושב שהייתי היחיד שנהנה
מהטירונות. כל היום אתה רץ ובלילה נופל כמו בול עץ. בלי
מחשבות, בלי געגועים. כשהתחלנו קו, הפסקנו כמעט לחלוטין לרוץ.
כל מה שהדחקתי חזר. הייתי מסתובב חסר דאגה כשמעלי שורקים
הכדורים, שקוע בעצמי. מצא חן בעיני המפקדים שלי, אבל אני לא
ממש נהניתי מהשגרה החדשה.

6.
כמעט שחררו אותי מהצבא. ישבתי על הספסל מחוץ למרפאה, קראתי
חוברת ישנה של "מדע לנוער" וניסיתי להיזכר כמה ליקויי חמה היו
השנה. תכננתי כבר את מה שאני הולך להגיד לקב"ן. בפנים קיבלה
אותי סיוון, הפקידה שלו. חייכתי כמו מטומטם לעברה, מוקסם
ומופתע שלא ראיתי אותה עד היום בבסיס. אני חושב שאני משוגע,
אבל אולי תרצי לצאת איתי לשתות משהו? תמיד היתה לי בעיה עם
משפטי פתיחה. סיוון חייכה ואמרה שהקב"ן ממתין לי. תגיד, שאלתי
אותו עוד לפני שהספקתי להתיישב, אתה חושב שסיוון פנוייה? הוא
הביט בי בתמהון והנהן. מצוין! קראתי לעברו, תרשום שאני בסדר
גמור! הסתובבתי ורצתי החוצה. אמרתי לסיוון שאני כבר לא משוגע
וחזרתי על הצעתי לשתות משהו בהזדמנות. היא לקחה את ידי ורשמה
עליה מספר טלפון. תתקשר אלי כשתצא שבת. חזרתי לפלוגה כמו חדש,
כאילו לא עברתי את השנה האיומה שעברתי. בפטרול שעשינו באותו
ערב, הלב שלי קפץ כל רגע ובפעם הראשונה פחדתי שיקרה לי משהו.
בפעם הראשונה הרגשתי שאני חי.

7.
את סוף השבוע ביליתי עם סיוון. דיברנו בלי הפסקה, סיפרתי לה
הכל והיא הקשיבה. אחר כך התנשקנו ונרדמנו מול הטלוויזיה בסלון.
כשחזרנו יום ראשון לבסיס, קראו לי להתייצב אצל מפקד הפלוגה.
אני מחזיק ביד את ההמלצה של הקב"ן, הוא אמר לי כשנכנסתי. לפני
שתאמר משהו המפקד, אני חייב לציין שיש לנו קב"ן נהדר, ריפא
אותי בלי לדבר אפילו. ראיתי שקשה לו להסתיר את הצחוק. תחזור
לפלוגה ואל תעשה לי עוד פעם כאלה שטויות. יצאתי ולאחר רגע שבתי
על עקבותי. דרך אגב המפקד, אפשר לדעת מה הוא המליץ? הוא המליץ
להעיף אותך קיבינימט מהצבא ולקחת ממך דחוף את הנשק. הוא הסתיר
את פיו בעזרת היד, כדי לא לחשוף את הצחוק, עכשיו תעוף לי
מהעיניים. עפתי.

8.
סבא שלי אמר פעם שאהבה ראשונה בחיים לא שוכחים. שוכחים.
אם איברהים בן השבע עשרה לא היה יוצא בבוקר יום שני את ביתו
בשכם, מאיה לא הייתה עולה בזכרוני. ישבתי על המרפסת בדירה
הקטנה שאני וסיוון שכרנו בשלמה המלך. תל אביב החלה להתעורר
לבוקר חדש, אוספת את שבריה, ובדירה החל להתפשט ריח של קפה. בין
התמונות שהופיעו בעמוד הראשון של העיתון, זיהיתי את הילדה
שנישקתי לפני תשע שנים בחוף שרתון. מחייכת כמו תמיד. שואלת
אותי מבעד לעמוד, כמה זמן לקח לך להתאהב בי. הפנים שלי הלבינו,
קמתי וצעדתי למטבח. חיבקתי את סיוון כל כך חזק שכמעט חנקתי
אותה. תבטיחי לי שאף פעם לא תסעי בלעדי לדרום אמריקה. סיוון
ביקשה ממני להרפות את החיבוק. אם תבטיח לי שתקפיד לצחצח שיניים
בבוקר, חייכה ונתנה לי נשיקה קטנה שהחזירה את הצבע לפניי.

תודה ללימור על שהחזירה לי את החשק לכתוב







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שהולך לישון
עם תחת מגרד...

יתעורר עם יד
מסריחה...


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/12/04 22:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גנדי שקולניק

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה