לליאור...

עשן נפלט אל הרוח, נע איתה, נסחף
במהירות מתונה צורתו מתרופפת עד שנעלמת
מתערבבת, מתחוררת ולבסוף מתפזרת לכל עבר, כאילו מעולם לא
הייתה

אני זזה איתך, עם הידיים שלך, עם הגוף שלך
נסחפת עד מעל לגבולותיי
במהירות מאבדת אחיזה, טובעת בין קפלי המילים של אזהרות היצרן
למשחק הזה שנקרא קירבה.
מתערבבת בך, מילותיך פוערות פי סדקים, מתסחררת אל מעל לקרקע עד
שנושקת לשמיים ונעלמת.

עננים מתערבבים, יוצרים צורות מאולתרות
יפות יותר,יפות פחות
מתחברים ודואים יחד לעבר האופק המעורפל
מנגנים מנגינה שרק הם נועדו לשמוע, נעים בהתאם, בחופשיות.

אנחנו זזים, מתהפכים, מתערבבים - אחד בתוך השני
מהר יותר, לאט יותר
נסחפים אל מקום מסתור שאין אנו יודעים את הדרך חזרה
ואתה מתרפק על הצלילים שבוקעים מתוכי ואני מאזינה בשברון לב
לצלילים הצורמים של הסיום
צלילים שרק אני נועדתי לשמוע