הדרך בה שפתיי חושקות בשלך, מרפרפות על סנטרך, טועמות
מזקנך,
מגען הבשרי בהתקלות עם שלך,
וחמוקיך המפותלים, נוגעים לא נוגעים בגבי המתקמר כציית
לתזוזתך.

ההתמכרות הזו לכריות שפתיך התפוחות,
רפרוף שפתך על גופה ערומה, מביאה עימה עוד תחושה מרטיטה,
וידיך הנוגות, נוגעות לא נוגעות, ניצבות כגשרים מעל ירח הנחבא
אל הצללים.

החבטה הראשונה, בסצנה האחרונה,
הלומות הלב בדקה האחרונה,
והנחת מבטחך על בטן קטנה,

זה החיבור, וזו, האהבה.