יהודה פאלסקוג / זכרונות דהויים |
הכל שוב מתחיל מהסוף
הפנים רדומות
המילים בורחות לי מהפה
אני לא עומד בקצב
של השקרים של עצמי
כבר אי אפשר לחלום לבד
לכל רצון נדחף שותף
אז מאזור מת מסתתרת פירצה
אולי, אין למה למהר
בלי משפטי פתיחה
או זריקות לאחור
ממשיך עכשיו לאותו הכיוון
בין דלת לדלת
פתאום נהיה קצת דהוי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|